Posts Tagged ‘משפחה’

חשיבה פוסט מודרניסטית לגבי גברים וגבריות

פברואר 5, 2011

חשיבה פוסט מודרניסטית לגבי גברים וגבריות

החשיבה הפוסט מודרניסטית מאתגרת את המושגים המגדריים גבר אישה גבריות, ואינה מקבלת הגדרות יציבות, כאילו מושגים אלו מייצגים אמת טבעית. אדם, רוח, וגוף הינם יציר חברתי תרבותי מתפתח. אדם אינו יכול לדעת את עצמו או שאחרים ידעו אותו מחוץ לשפה המיועדת לידיעה זו. שפה על כל סגנונותיה: ויזואלית, דיבור, כתב, מחשב, סרטים, מקורות מידע וכולי, היא יציר תרבותי. שפה אינה תורה מידי האל, ואינה ייצוג מלא וחד משמעי של מציאות חיצונית. שפה אינה בנויה מהגדרות קבועות על ציר הזמן. באמצעות השפה אשר אנחנו חשופים אליה מאז הלידה, אנחנו מבינים מושגים כמו גבריות, נשיות, איש, אישה. מילים הן תבניות חברתיות, תרבותיות ודינאמיות.

כיצד המין (זכר/נקבה) שהוא משתנה פיזי ביולוגי והמגדר (גבר/אישה) שהוא משתנה תרבותי משפיעים על הזהות האישית של כל אחד מאתנו ומעצב את הנורמות המגדריות אשר אנו חיים לפיהן?

אחדות המגדר – גבר, נוצרת ויוצרת ווסת תרבותי אשר לפיו הטרוסקסואליות היא הזהות הגברית הנורמאלית היחידה. אחידות מגדרית זו באה לידי ביטוי ומשטור דרך המדיה הפופולארית. כוכבי המדיה (קולנוע, טלוויזיה) וכוכבי נוער , לדוגמא, מוצגים פעמים רבות כהטרוסקסואלים, ולעומתם מוצבות נשים יפות כאובייקט משיכה וכמקור להוכחת ההטרוסקסואליות. גברים נשיים מוצגים כנחותים, ובנים לומדים את אי הקבלה של "היות חלש", לבישת בגד צמוד, וחולצות ורודות, דרך קבלת האידיאל הגברי והלחץ לאחידות ויציבות המגדר ההטרוסקסואלי הגברי. החוויה הגברית, לפי הגישה הפוסט מודרנית היא בעצמה יצירה חברתית.  חוויות של כיבוש, ניצחון, הישג, מתגבשות לכדי חווית גבריות נורמאלית ולעומתן חוויות של חולשה, נחיתות,ובלבול נדחקות לקוטב הלא נורמלי של החוויה המגדרית. אם החוויה אינה מייצגת אמת חיצונית מוחשית, מהי בעצם החוויה של גברים המושפעים יותר או פחות ממערכת הנורמות התרבותית המגדרית?

יצירתה של הסובייקטיביות הגברית

החשיבה הפסיכואנליטית הפוסט מודרנית גורסת כי סובייקטיביות (תחושת העצמי והזהות העצמית) והתרבות והחברה מייצרות האחת את השנייה במערכת של יחסי גומלין מורכבת שבין החברה, הנפש, והגוף דרך תקשורת, הקניית משמעויות,שפה, סמלים וסימנים מודעים ולא מודעים.

בטלר, חוקרת בתחום, טוענת כי התנהגות מגדרית הינה פעולות חזרתיות, בתוך מסגרת נוקשה ומווסתת, יציבה מבחינה תרבותית לאורך זמן, הגורמת ליצירת ליבה מיגדרית תוך נפשית. חזרתיות זו היא מנגנון תרבותי המייצר זהויות מגדריות הן ברמה האנדבידואלית והן ברמה הכלל חברתית. נערים לדוגמא, מתעצבים להיות גברים על ידי תרגול חזרתי של אתלטיות, קשיחות, שליטה, בריונות, הטרוסקסואליות, ואלימות. פעולות ומחוות אלה אינן נובעות ממקור ביולוגי, אלא ממקור תרבותי המגדיר גבריות לפי הסמל של היות לבן, בעל גוף בנוי, הטרוסקסואלי, קשוח, חזק, ובתוך הקשר חברתי המגדיר את הנורמה כנורמאלית.

למרות שחוקרי גבריות רבים דוחים את הרעיון של גבריות מולדת ואוניברסאלית, מספר רב של מאמרים העוסקים בגברים, מניחים מראש, רומזים ואף מייצרים גבריות נוקשה נורמטיבית. תפיסה אחידה של מושג הגבריות מגבילה ומזיקה בעיקר לאלה אשר נופלים מחוץ לגבולות הנורמה של המושג. תפיסה הומוגנית גם ממסכת את השונויות האפשריות בין גברים. תפיסה מורכבת וסובייקטיבית מכילה ניגודים בשיח בנוגע לגבריות ויכולה למשל לקבל גברים שהם אלימים ואכפתיים  או עבריינים וקונפורמיים באותה העת.

הגישה הפוסט מודרנית, לסיכום אינה מקבלת את ההנחה שהגבריות (או מגדר בכלל) הינה זהות מולדת ואחידה. לדעת גישה זו זהות גברית הינה תוצר תרבותי חברתי, הנוצר בעזרת נורמות נרחבות גלויות ונסתרות, הנוגעות לזהות, התפתחות ולהתנהגות. הטיפול בגברים הינו נרחב וצריך לכלול בירור וניסיון לשינוי תפיסות נורמטיביות המציבות את הגבר בסיכון לעצמו ולאחרים, וניסיון לאתר התנהגויות לא מועילות ומזיקות הנובעות מאותן נורמות מגדריות נוקשות.

 Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423

תיאורית ה"עצמי ביחסים" של התפתחות גברים וגבריות

פברואר 5, 2011

תיאורית ה"עצמי ביחסים" של התפתחות גברים וגבריות

קיימים הבדלים ביולוגיים מולדים אולם השנים הראשונות להתפתחות לשני המינים. ההנחה כי לא קיים עצמי יציב וקבוע המתפתח ללא הקשר של יחסים בינאישיים. לגברים ולנשים יש תשוקה ראשונית ליחסים עם אחרים. זוהי נקודת המוצא אליה מצטרפות עוד שלוש הנחות יסוד בקשר ליחסי קרבה ולהתפתחות זיכרית: 1. פעוטות זכריים (כמו נקביים) חווים קרבה וקשר. 2. הם מציגים יחסי גומלין עם הסובבים אותם. 3. הקשר הראשוני הוא לרוב עם אישה, האמא.

גם בתאוריה זו מתקבלת ההנחה של חודורוב כי אמהות מחוברתות לטפל באופן שונה בבנים לעומת בנות. לפי חודורוב אמהות שומרות מרחק פיזי ורגשי גדול יותר מבניהן, כאשר התוצאה היא שהבנים יוצרים עצמי תחום יותר מהבנות, הגורם לאותה תופעה מדוברת של בנים היוצרים יחסים ללא קרבה. לפי תיאוריה זו אותו ריחוק ביחסים אמפטיים הדדיים עם האם, אשר נוצר בין בנים לאמותיהם הוא פגיעה בסיסית בחיי בנים רבים ובחיי אמותיהם. אותה צמיחה בתנאים של חסך בקרבה גורם לגברים רבים להיות סוכנים של ניתוק. במישור התרבותי, תהליך זה מקבל לגיטימציה ונחשב כחלק מתהליך התפתחותי של "להיות גבר". חסידי התיאוריה רואים בתהליך התפתחות העצמי ביחסים של הגברים  המאופיין בניתוק רגשי כבעל השלכות עוצמתיות ולא בריאות.

בכדי להגיע לעצמי גברי בנים לומדים שהם חייבים להיות שונים מהאימא גופנית, רגשית, והתייחסותית. חשיבה בינארית אשר משמעותה נורמאלי הוא שונה מהאם ולא נורמאלי – דומה לאם היא בסיסית בהתפתחות הגברית. יחד עם המבנה האישיותי הבינארי של נורמאלי/שונה לו נורמאלי/דומה, מגיעה גם ההשוואה, ועימה הנטייה להעריך, כהתחלה של חיי תחרות והשוואה עם גברים אחרים כחלק מהנורמות התרבותיות הגבריות. הדגש הוא  על "להיות נורמאלי", להיות גבר שהוא "יותר טוב", ופחות על להיות ביחסים.  

 Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423

תיאוריה פסיכואנליטית של יחסי אובייקט לגיבוש זהות גברית: פולק וחודורוב

ינואר 30, 2011

פיליפס הכותבת, מסכמת את התיאוריות של חודורוב ופולק. הבסיס הוא התפתחות הבנים הצעירים המשלבת מאבק לגיבוש עצמי גברי. נקודת המוצא לגיבוש הזהות הגברית היא פרוידיאנית – בדמות התסביך האדיפאלי.  בתאוריה של פולוק יש שילוב הרמוני בין הגישה הפסיכואנליטית לבין תיאוריות של למידה חברתית והן להנחה של הבדל ביולוגי מגדרי מולד. גברים חווים אובדן טראומתי בילדות המוקדמת כאשר הם נדחקים להיפרד ולהתנתק רגשית disidentify מאובייקט האהבה המקורי שלהם, אימהותיהם. פולק טוען שעובדה זו מספקת הסבר חלקי לתחושה כי גברים מתקשים לעשות שימוש במצבים של קירבה רגשית לעומת תחושת הנוחות שלהם במצבים של ריחוק רגשי. פולק וחודורוב משערים כי מתחת לפני השטח, באופן מובנה, במקביל לזהות גברית בסיסית מוקדמת, באופן לא מילולי, לא מודע, וכמעט באופן גופני קיימת תחושה של אחדות עם האמא, תחושה בסיסית של נשיות או נקביות אשר באופן מתמשך, לרוב לא מורגש, אך לעיתים ללא הפסקה, מאתגרת וחותרת מתחת תחושת הזכריות. לכן, בעקבות מצב האחדות וההזדהות עם האם, קרי נשיות ראשונית, הזהות המגדרית של בנים ושל גברים הינה נושא טעון. במילים אחרות, הזהות הזיכרית המולדת והקבועה של הבנים בלי כוונה באופן קבוע מאותגרת על ידי הנשיות המולדת והקבועה הנובעת ממצב האחדות הראשונית עם האם. בעקבות תהליך לא מודע של ניתוק רגשי המתרחש אצל האם, בנים עלולים למצוא עצמם, טרם זמנם מנותקים מאמותיהם ומאבותיהם. פולק קורא למצב זה טראומה נפשית נורמטיבית העלולה להוביל מאוחר יותר לקושי נפשי הבא לידי ביטוי בחסך במצבי אינטימיות, אמפטיה, וקושי להתחייבות בקשרים. בנוסף, לבושה יש מקום מרכזי בתיאוריה של פולק כאשר היא נובעת מהניתוק הטראומטי מהאם. אובדן מוקדם זה נחווה כנטישה, ומודחק עמוקות כאירוע מביש. בנים וגברים, בעקבות הניתוק הטראומטי מהאם, חשים צורך מתמיד להתגונן ממדחפי חיבור ואינטימיות. החיברות המגדרי של בנים נערך על ידי האם והאב. האם מניחה כי הבן הוא שונה ממנה ולכן מעצבת סגנון הורי בהתאם למגדר הנשי שלה. האב לעומתה מפגין את התפקיד המגדרי הזכרי שלו, ולכן אינו נגיש לבנו כדמות מטפלת וכתחליף לאם האבודה. בתהליך זה, בנים למדים שבכדי להגדיר את זהותם הגברית, עליהם ללמוד מה זה להיות "לא נשי".

Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423

חווית אבות לא משמורנים במרכזי קשר / אפרת שטרן

ינואר 1, 2011

 מרכזי קשר מהווים מסגרת בה הורים לא משמורנים מופנים בכדי לפגוש את ילדיהם במסגרת מוגנת ובטוחה. 80% מההורים הלא משמורנים המגיעים למרכזי הקשר הם למעשה אבות. אבות אלה נאלצים לפגוש את ילדיהם בתנאי פיקוח כבעקבות צו בית המשפט או בעקבות המלצה של לשכת הרווחה. החלטה שכזאת מתקבלת בעקבות פגיעה פיזית או מינית או נפשית של האב בילד, או חשד לכך, או בעקבות קונפליקטים חמורים בתהליך הגירושין, המהווים סכנה עבור האם או הילד בתהליך ההעברה של הילד בין שני ההורים. התנאים לעיל יכולים לבוא לידי ביטוי במעשה או בחשד העולה בעקבות תלונת האישה

בישראל קיימים כ 60 מרכזי קשר הממוקמים מחוץ ללשכות במבנים נפרדים , עובדיהם הם עובדים סוציאליים. משך המפגש הוא כשעה, בחדר טלוויזיה וצעצועים, כאשר העובד הסוציאלי צופה במפגש בעזרת מראה חד כיוונית.

אחת הסיבות להקמת מרכזי הקשר היא ההבנה לגבי חשיבות שמירת הקשר שבין האבות הלא משמורנים לילדיהם, מתוך דאגה להתפתחותם התקינה של הילדים. שטרן מביאה מחקרים המורים על כך שילדים להורים גרושים הגדלים שלא במחיצת אבותיהם סובלים מבעיות של דיכאון, חרדה, בעיות בזהות אישית ומינית, רמות נמוכות של הישגים לימודיים, בעיות התנהגות ובעיות חברתיות.

נתק של ילד מהורה לא משמורן יכול להחוות על ידו כנטישה, דחייה, ואקט של פגיעה נפשית . חוויות אלו מעודדות ליצירת מנגנוני הגנה מפני הכאב בדמות של פיצול "ההורה הטוב" מול "ההורה הרע", פיצול המעודד המשך ההתדרדרות ביחסים והחרפת הניתוק.

גירושין הינו אירוע חיים קשה ומלחיץ. המדובר במשבר הנושא שלושה שלבים, אקוטי שלב בייניים ושלב התייצבות. השלב האקוטי יכול להמשך מספר חודשים עד כדי למעלה משנה. גברים בשלב האקוטי של גירושין חווים משבר מגורים, משבר כלכלי, הרס הפנטזיה של אחדות המשפחה, ואובדנים בקשרים משפחתיים משמעותיים, המלווים ברגשות שליליים של כעס, השפלה, ייאוש, דיכאון, חרדה לחץ וקשיי הסתגלות. גברים בהשוואה לנשים, לאחר משבר גירושין מופנים יותר לטיפולים פסיכיאטריים, סובלים מדיכאון עמוק יותר, ומתאבדים פי חמש.

90% של מקרי הגירושין בישראל מסתיימים בקבלת משמורת של האם על הילדים. זהו אחד הגורמים לכך שאירוע הגירושין משפיע על הגברים באופן חריף יותר, אשר מאבדים בבת אחת את ביתם, משפחתם ותפקידם כהורה פעיל. אבות עומדים בפני משימה להגדיר מחדש את התפקיד ההורי "אב".

אבות חווים תהליך של אבל סביב אובדן האבהות האקטיבית. לחץ נוסף מתעורר כאשר בסכסוך הגירושין מעורבות תחושות של מאבק סביב הילדים, וחשד להסתה מכיוון ההורה הנגדי במטרה לנתק את הקשר עם האב.

מחקרים מורים כי בקרב 35% מכלל האבות הלא משמורנים וילדיהם אינו מתקיים קשר יציב ואף משובש באופן חמור. אבות רבים מאשימים את האם ב"חוסר רצון טוב" , דרך הפרעה ועד כדי הסתה.

המחקר של שטרן בוחן את חווית האבות הלא משמורנים את מרכז הקשר, הצפיות מעובדי המרכז, חוויות חיוביות ושליליות, יחסים עם עובדים סוציאליים ומערכת בית המשפט, והשפעת מערכות אלוט על הקשר עם האישה לשעבר והילדים. לצורך זה ערכה החוקרת ראיונות עומק עם 12 גברים מבאי מרכז הקשר. קושי מרכזי בתוקף של מחקר זה נובע מעצם העובדה כי החוקרת חקרה אבות תוך כדי שהותם במרכז הקשר.

תוצאות המחקר. חלק מהנחקרים ראו במרכז הקשר מקום עוין, המצר את צעדיהם ומגביל את הקשר שלהם לילדיהם, חלק לעומת זאת ראו במרכז הקשר מקום תומך ומכיל התורם לקשר עם ילדיהם. גברים רואים במרכז הקשר מקום של "אין ברירה". לאור זאת מצאה החוקרת תפיסה דיכוטומית. בקצה האחד גברים הרואים במרכז הקשר מקום עוין, "בית כלא", שמאפיין אותו פיקוח, האזנות, מעקב, שמירה ובחינה דקדקנית של התנהגותם. האבות מתארים מעצורים רגשיים בביטוי חופשי במגע עם הילד. בקוטב השני נמצאו אבות שמצאו במרכז הקשר מרחב מוגן, מקום המתקן ליקויים שנוצרו עקב משבר הזוגיות וחוסר האונים מול רשויות החוק. אבות דיווחו על תחושה של הגנה מתלונות השווא של בנות הזוג לשעבר.

מבחינה רגשית הראו האבות תמונה של הצפה רגשית. אבות הביעו געגוע וכמיהה לקשר עם ילדיהם. אבות דיווחו  על רצון להכרות ותיקון ביחסים עם ילדיהם. בהקשר של מרכזי הקשר אבות חשו מבוכה תסכול, כעס וכאב. מול דחייה של הילדים את אבותיהם, הרגישו האחרונים תחושות של כישלון, וחוסר אונים. מצב ההתראות במרכז הקשר נתפס כ"לא נורמאלי". אנשים דיברו על תחושות של זרות וניתוק. אבות העוברים מצב של ניכור הורי חשים דחייה מצד ילדיהם וביטול משמעותם כהורים. אבות לא משמורנים ככלל מתמודדים עם דילמות של סיפוק צרכים גשמיים מול חוסר בקשר פיזי או רגשי.

בשלב האקוטי של משבר הגירושין בכלל, ובמרחב של מרכזי הקשר בפרט, אבות מרגישים כי הם נמצאים בזירת הקרב על הקשר עם ילדיהם.

 

שטרן, אפרת. (2007). חווית אבות לא משמורנים. עבודת גמר המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת תואר "מוסמך האוניברסיטה". הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה.

"תהיה גבר" – גברים באבל

נובמבר 18, 2010

מחקר  המדבר על הדרה של גברים באבל. גברים נדחקים לשוליים ואינם זוכים להכרה כאשר הם באבל. האבל הגבריח שונה במאפייניו החיצוניים מדרך ההתמודדות הנשית וכך ביטויים גבריים של אבל מקבלים פירוש אחר אשר מוביל לצמצום התמיכה החיצונית. למרות שגם במצבים שבהם האובדן הוא ברור – היחס לגברים יהיה מצמצם ומבטל. גברים המתמודדים עם אובדן – כל אובדן – אינם מקבלים את הזכעויות של המתמודדות המקבילות וביניהם ההכרה באובדן הכרה בסבל, הכרה בפציעה הנפשית בעקבות האובדן, הכרה במצב נפשי זמני של שבירות, חולשה. ניתן להשליך את האמור הן למצבים של אובדן חיים של יקיר כמו בן זוג או צאצא והן לאובדנים חמורים אחרים כמו משבר כלכלי ורצף אובדנים אשר באים בעקבות גירושין: אובדן זוגיות, אובדן ההורות, אובדן מערכות של חברים ומשפחת בת הזוג, אובדן מצב כלכלי ועוד.

תפיסת האבל והאובדן המערבי בא לידי ביטוי בתרבות בסרטים ובספרות כולל דמעות, מעצב גלוי, האטה בקצב התנועה והחשיבה, שתיקה המלווה באנחות. התנהגות זאת מאפיינת יותר אבל נשי וכוללת פחות ביטויים של  תכונות אבל גבריות כמו כעס, רגזנות וחוסר סבלנות. למרות שרגשות אלה נחווים על ידי שני המינים.

גבר אשר יבטא באופן חיצוני זעם, רוגז, חוסר מנוחה, ועלייה בפעלתנות, עלול להתפס על ידי הסביבה וגם על ידי אנשי מקצוע – כ"לא מתאבל". בתחום הגרושין תגובה כזאת של אנשי (לרוב נשות) מקצוע ברווחה, פקידות סעד, מטפלים זוגיים ומגשרים הינה רווחת מידי.



Zinner S. Ellen, (2000). Being a man about it: The marginalization of men in grief.  Illness, crisis & loss. 8, 2, april 2000. 181-188