Archive for the ‘גברים במצוקה’ Category

תיאורית ה"עצמי ביחסים" של התפתחות גברים וגבריות

פברואר 5, 2011

תיאורית ה"עצמי ביחסים" של התפתחות גברים וגבריות

קיימים הבדלים ביולוגיים מולדים אולם השנים הראשונות להתפתחות לשני המינים. ההנחה כי לא קיים עצמי יציב וקבוע המתפתח ללא הקשר של יחסים בינאישיים. לגברים ולנשים יש תשוקה ראשונית ליחסים עם אחרים. זוהי נקודת המוצא אליה מצטרפות עוד שלוש הנחות יסוד בקשר ליחסי קרבה ולהתפתחות זיכרית: 1. פעוטות זכריים (כמו נקביים) חווים קרבה וקשר. 2. הם מציגים יחסי גומלין עם הסובבים אותם. 3. הקשר הראשוני הוא לרוב עם אישה, האמא.

גם בתאוריה זו מתקבלת ההנחה של חודורוב כי אמהות מחוברתות לטפל באופן שונה בבנים לעומת בנות. לפי חודורוב אמהות שומרות מרחק פיזי ורגשי גדול יותר מבניהן, כאשר התוצאה היא שהבנים יוצרים עצמי תחום יותר מהבנות, הגורם לאותה תופעה מדוברת של בנים היוצרים יחסים ללא קרבה. לפי תיאוריה זו אותו ריחוק ביחסים אמפטיים הדדיים עם האם, אשר נוצר בין בנים לאמותיהם הוא פגיעה בסיסית בחיי בנים רבים ובחיי אמותיהם. אותה צמיחה בתנאים של חסך בקרבה גורם לגברים רבים להיות סוכנים של ניתוק. במישור התרבותי, תהליך זה מקבל לגיטימציה ונחשב כחלק מתהליך התפתחותי של "להיות גבר". חסידי התיאוריה רואים בתהליך התפתחות העצמי ביחסים של הגברים  המאופיין בניתוק רגשי כבעל השלכות עוצמתיות ולא בריאות.

בכדי להגיע לעצמי גברי בנים לומדים שהם חייבים להיות שונים מהאימא גופנית, רגשית, והתייחסותית. חשיבה בינארית אשר משמעותה נורמאלי הוא שונה מהאם ולא נורמאלי – דומה לאם היא בסיסית בהתפתחות הגברית. יחד עם המבנה האישיותי הבינארי של נורמאלי/שונה לו נורמאלי/דומה, מגיעה גם ההשוואה, ועימה הנטייה להעריך, כהתחלה של חיי תחרות והשוואה עם גברים אחרים כחלק מהנורמות התרבותיות הגבריות. הדגש הוא  על "להיות נורמאלי", להיות גבר שהוא "יותר טוב", ופחות על להיות ביחסים.  

 Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423

מודעות פרסומת

תיאוריה פסיכואנליטית של יחסי אובייקט לגיבוש זהות גברית: פולק וחודורוב

ינואר 30, 2011

פיליפס הכותבת, מסכמת את התיאוריות של חודורוב ופולק. הבסיס הוא התפתחות הבנים הצעירים המשלבת מאבק לגיבוש עצמי גברי. נקודת המוצא לגיבוש הזהות הגברית היא פרוידיאנית – בדמות התסביך האדיפאלי.  בתאוריה של פולוק יש שילוב הרמוני בין הגישה הפסיכואנליטית לבין תיאוריות של למידה חברתית והן להנחה של הבדל ביולוגי מגדרי מולד. גברים חווים אובדן טראומתי בילדות המוקדמת כאשר הם נדחקים להיפרד ולהתנתק רגשית disidentify מאובייקט האהבה המקורי שלהם, אימהותיהם. פולק טוען שעובדה זו מספקת הסבר חלקי לתחושה כי גברים מתקשים לעשות שימוש במצבים של קירבה רגשית לעומת תחושת הנוחות שלהם במצבים של ריחוק רגשי. פולק וחודורוב משערים כי מתחת לפני השטח, באופן מובנה, במקביל לזהות גברית בסיסית מוקדמת, באופן לא מילולי, לא מודע, וכמעט באופן גופני קיימת תחושה של אחדות עם האמא, תחושה בסיסית של נשיות או נקביות אשר באופן מתמשך, לרוב לא מורגש, אך לעיתים ללא הפסקה, מאתגרת וחותרת מתחת תחושת הזכריות. לכן, בעקבות מצב האחדות וההזדהות עם האם, קרי נשיות ראשונית, הזהות המגדרית של בנים ושל גברים הינה נושא טעון. במילים אחרות, הזהות הזיכרית המולדת והקבועה של הבנים בלי כוונה באופן קבוע מאותגרת על ידי הנשיות המולדת והקבועה הנובעת ממצב האחדות הראשונית עם האם. בעקבות תהליך לא מודע של ניתוק רגשי המתרחש אצל האם, בנים עלולים למצוא עצמם, טרם זמנם מנותקים מאמותיהם ומאבותיהם. פולק קורא למצב זה טראומה נפשית נורמטיבית העלולה להוביל מאוחר יותר לקושי נפשי הבא לידי ביטוי בחסך במצבי אינטימיות, אמפטיה, וקושי להתחייבות בקשרים. בנוסף, לבושה יש מקום מרכזי בתיאוריה של פולק כאשר היא נובעת מהניתוק הטראומטי מהאם. אובדן מוקדם זה נחווה כנטישה, ומודחק עמוקות כאירוע מביש. בנים וגברים, בעקבות הניתוק הטראומטי מהאם, חשים צורך מתמיד להתגונן ממדחפי חיבור ואינטימיות. החיברות המגדרי של בנים נערך על ידי האם והאב. האם מניחה כי הבן הוא שונה ממנה ולכן מעצבת סגנון הורי בהתאם למגדר הנשי שלה. האב לעומתה מפגין את התפקיד המגדרי הזכרי שלו, ולכן אינו נגיש לבנו כדמות מטפלת וכתחליף לאם האבודה. בתהליך זה, בנים למדים שבכדי להגדיר את זהותם הגברית, עליהם ללמוד מה זה להיות "לא נשי".

Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423

תיאורית הלחץ המגדרי הגברי

ינואר 25, 2011

תיאורית הלחץ המגדרי הגברי

נקודת המוצא התיאורטית היא העמדה הפמיניסטית בנוגע להבניות תרבותיות בשאלת המגדר.

PlecK מצותת כטוען שגבריות ונשיות הם מבנים חברתיים שנוצרו האחד ביחס לשני בצורה של תפקידים מגדריים. לדבריו חשוב לציין כי קיים רק סוג גבר אחד שהוא חף מבושה בארצות הברית: צעיר, נשוי, לבן, עירוני, צפוני, הטרוסקסואלי, משכיל, עובד באופן מלא, גווני עור ושיער נכונים, משקל, וגובה נכונים והישגים בספורט. לדבריו, כל גבר אמריקאי נוטה לראות את העולם מתוך העמדה הזאת. כל גבר שאינו עומד באחד מהקריטריונים לעיל, סביר להניח שיראה את עצמו, לפחות לרגעים מסוימים, כחסר ערך, פגום, ונחות.

החברה מעבירה את המודל הגברי המתואר ובכך שולטת בהשקפות הנוגעות לגבריות ובתפקידים המגדריים.  בזאת החברה באופן ישיר יוצרת טראומה תוך כדי החיברות לגבריות. סטייה ממשית או מדומיינת מהאידיאולוגיה הגברית, גוררת תוצאות חברתיות חמורות, וגורמת לכך שגברים יצייתו יתר על המידה לצווי החברה, ובהמשך גורמת לאלימות גברית ולהתנהגויות לא בריאות נוספות. הפרות של האידיאולוגיה הגברית כוללות למשל בנים שאינם טובים בספורט, מתבגרים וגברים גאים החיים בתחושה של סוטים מינית, וגברים אשר אינם מצליחים בכלכלת משפחתם. הפרות כאלו מובילות לגינוי חברתי ולתוצאות פסיכולוגיות שליליות כמו ערך עצמי נמוך. הכותב(ת) מבקר את Pollack על כך שלא כלל גברים שחורים הסוטים באופן ברור מהמודל הגברי הסטריאוטיפי שבעצמו תיאר.

Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423

 האם בישראל, ניתן לומר שבהשפעת התרבות האמריקאית מערבית,  שגברים ערבים, או מזרחיים, נולדים למציאות של לחץ מגדרי מלכתחילה?

התפתחות הזהות הגברית: גישות מודרניות (4) ופוסט מודרניות

ינואר 25, 2011

גבריות, התפתחות גברית, מגדר וזהות: גישות מודרניות לעומת גישות פוסט מודרניות

מאמר סקירה המשווה בין גישות מודרניות לגישות פוסט מודרניות לשאלות של גבריות, והתפתחותה. המאמר עוסק במשמעותו של המגדר הגברי. לאחר סקירת הגישות נראה כי הגישות הפוסט מודרניסטיות הרואות בהתנהגויות הנחשבות גבריות כמו ההטרוסקסואליות, נטייה למצבי סיכון, שתלטנות, ואלימות מינית ופיזית, כהתנהגויות שאינן נובעות ממאפיינים ביולוגיים או מנורמות חברתיות, אלא כהתנהגויות שהן תוצר של הניסיון לממש זהות גברית, בהקשר תרבותי מסוים המאשר התנהגויות אלה כנורמטיביות.

תיאוריות מודרניות בנות זמננו לגבי גבריות

גישות פמיניסטיות טוענות כנגד פרדיגמות העוסקות בהתפתחות "אנושית", שגישות אלו מזהות את המונח "אנושי" עם גבר לבן הטרו נורמטיבי (הטרוסקסואלי, נשוי, בעל משפחה וכד') כאב טיפוס לכל בני האדם. תיאורטיקנים פמיניסטים מתנגדים להגדרה הרחבה הזו וכמובן פועלים לחלוקתה לזהויות משנה כמו נשים, לסביות, הומוסקסואלים, קבוצות אתניות שונות, ותתי תרבות כאלה ואחרות. מצב עניינים זה נתן דחיפה לבדיקת הזהות הגברית מחדש בנבדל מהזהויות  האחרות שנבחנו.

בעקבות שינויים חברתיים אשר כוללים העצמת נשים והעדפות מתקנות לקבוצות אתניות אשר היו עד כה בשוליים (המאמר אמריקאי ומזכיר את האוכלוסייה הצבעונית), נראה שיש מצב מעברי ומשברי בקרב הגברים, המחייב שאלה מחודשת לגבי מהות הזהות הגברית. יתר על כן חוקרי גבריות מביעים דאגה לגבי נורמות מסורתיות (הכוונה לנורמות ישנות/ותיקות) המכוונות לתפקיד הגבר, נורמות השמות דגש על תחרותיות, מעמד, קשיחות, ואדישות רגשית. תיאורטיקנית מזהים "בעיות גבריות" כמו תוקפנות, אלימות, הומופוביה, שנאת נשים, אבהות מרוחקת, התנהגויות מסוכנות והזנחה בריאותית, כנובעות ממערכת הנורמות החברתיות. אלו תוצרים שליליים של תהליכי החברות של הבנים לקראת גבריות. אלו הנורמות החברתיות המציבות גברים במצב של סכנה לעצמם וסיכון לאחרים בסביבתם.

שלוש תיאוריות מובילות תחת ההגדרה "תיאוריות פסיכולוגיות חדשות בנוגע לגבריות": 1. תיאורית לחץ התפקיד המגדרי, 2. תיאוריות מנקודת ההשקפה הפסיכואנליטית של יחסי אובייקט, 3. הגישה ההתייחסותית להתפתחות גברית. הכותבת מבקרת את שלושת התיאוריות הללו יחדיו. לטענתה שלושתן יוצאות מנקודת מוצא משותפת בינארית של ההבדל הביולוגי הגופני: "גבר" לעומת "אישה". ובהמשך ובאותה המגמה מתארות התפתחות של הזהות הגברית האירופאית ההטרוסקסואלית,  ומתעלמות משונויות תרבותיות, אתניות, גזעיות, מיניות או כלכליות.

 

 

 

Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423

חווית אבות לא משמורנים במרכזי קשר / אפרת שטרן

ינואר 1, 2011

 מרכזי קשר מהווים מסגרת בה הורים לא משמורנים מופנים בכדי לפגוש את ילדיהם במסגרת מוגנת ובטוחה. 80% מההורים הלא משמורנים המגיעים למרכזי הקשר הם למעשה אבות. אבות אלה נאלצים לפגוש את ילדיהם בתנאי פיקוח כבעקבות צו בית המשפט או בעקבות המלצה של לשכת הרווחה. החלטה שכזאת מתקבלת בעקבות פגיעה פיזית או מינית או נפשית של האב בילד, או חשד לכך, או בעקבות קונפליקטים חמורים בתהליך הגירושין, המהווים סכנה עבור האם או הילד בתהליך ההעברה של הילד בין שני ההורים. התנאים לעיל יכולים לבוא לידי ביטוי במעשה או בחשד העולה בעקבות תלונת האישה

בישראל קיימים כ 60 מרכזי קשר הממוקמים מחוץ ללשכות במבנים נפרדים , עובדיהם הם עובדים סוציאליים. משך המפגש הוא כשעה, בחדר טלוויזיה וצעצועים, כאשר העובד הסוציאלי צופה במפגש בעזרת מראה חד כיוונית.

אחת הסיבות להקמת מרכזי הקשר היא ההבנה לגבי חשיבות שמירת הקשר שבין האבות הלא משמורנים לילדיהם, מתוך דאגה להתפתחותם התקינה של הילדים. שטרן מביאה מחקרים המורים על כך שילדים להורים גרושים הגדלים שלא במחיצת אבותיהם סובלים מבעיות של דיכאון, חרדה, בעיות בזהות אישית ומינית, רמות נמוכות של הישגים לימודיים, בעיות התנהגות ובעיות חברתיות.

נתק של ילד מהורה לא משמורן יכול להחוות על ידו כנטישה, דחייה, ואקט של פגיעה נפשית . חוויות אלו מעודדות ליצירת מנגנוני הגנה מפני הכאב בדמות של פיצול "ההורה הטוב" מול "ההורה הרע", פיצול המעודד המשך ההתדרדרות ביחסים והחרפת הניתוק.

גירושין הינו אירוע חיים קשה ומלחיץ. המדובר במשבר הנושא שלושה שלבים, אקוטי שלב בייניים ושלב התייצבות. השלב האקוטי יכול להמשך מספר חודשים עד כדי למעלה משנה. גברים בשלב האקוטי של גירושין חווים משבר מגורים, משבר כלכלי, הרס הפנטזיה של אחדות המשפחה, ואובדנים בקשרים משפחתיים משמעותיים, המלווים ברגשות שליליים של כעס, השפלה, ייאוש, דיכאון, חרדה לחץ וקשיי הסתגלות. גברים בהשוואה לנשים, לאחר משבר גירושין מופנים יותר לטיפולים פסיכיאטריים, סובלים מדיכאון עמוק יותר, ומתאבדים פי חמש.

90% של מקרי הגירושין בישראל מסתיימים בקבלת משמורת של האם על הילדים. זהו אחד הגורמים לכך שאירוע הגירושין משפיע על הגברים באופן חריף יותר, אשר מאבדים בבת אחת את ביתם, משפחתם ותפקידם כהורה פעיל. אבות עומדים בפני משימה להגדיר מחדש את התפקיד ההורי "אב".

אבות חווים תהליך של אבל סביב אובדן האבהות האקטיבית. לחץ נוסף מתעורר כאשר בסכסוך הגירושין מעורבות תחושות של מאבק סביב הילדים, וחשד להסתה מכיוון ההורה הנגדי במטרה לנתק את הקשר עם האב.

מחקרים מורים כי בקרב 35% מכלל האבות הלא משמורנים וילדיהם אינו מתקיים קשר יציב ואף משובש באופן חמור. אבות רבים מאשימים את האם ב"חוסר רצון טוב" , דרך הפרעה ועד כדי הסתה.

המחקר של שטרן בוחן את חווית האבות הלא משמורנים את מרכז הקשר, הצפיות מעובדי המרכז, חוויות חיוביות ושליליות, יחסים עם עובדים סוציאליים ומערכת בית המשפט, והשפעת מערכות אלוט על הקשר עם האישה לשעבר והילדים. לצורך זה ערכה החוקרת ראיונות עומק עם 12 גברים מבאי מרכז הקשר. קושי מרכזי בתוקף של מחקר זה נובע מעצם העובדה כי החוקרת חקרה אבות תוך כדי שהותם במרכז הקשר.

תוצאות המחקר. חלק מהנחקרים ראו במרכז הקשר מקום עוין, המצר את צעדיהם ומגביל את הקשר שלהם לילדיהם, חלק לעומת זאת ראו במרכז הקשר מקום תומך ומכיל התורם לקשר עם ילדיהם. גברים רואים במרכז הקשר מקום של "אין ברירה". לאור זאת מצאה החוקרת תפיסה דיכוטומית. בקצה האחד גברים הרואים במרכז הקשר מקום עוין, "בית כלא", שמאפיין אותו פיקוח, האזנות, מעקב, שמירה ובחינה דקדקנית של התנהגותם. האבות מתארים מעצורים רגשיים בביטוי חופשי במגע עם הילד. בקוטב השני נמצאו אבות שמצאו במרכז הקשר מרחב מוגן, מקום המתקן ליקויים שנוצרו עקב משבר הזוגיות וחוסר האונים מול רשויות החוק. אבות דיווחו על תחושה של הגנה מתלונות השווא של בנות הזוג לשעבר.

מבחינה רגשית הראו האבות תמונה של הצפה רגשית. אבות הביעו געגוע וכמיהה לקשר עם ילדיהם. אבות דיווחו  על רצון להכרות ותיקון ביחסים עם ילדיהם. בהקשר של מרכזי הקשר אבות חשו מבוכה תסכול, כעס וכאב. מול דחייה של הילדים את אבותיהם, הרגישו האחרונים תחושות של כישלון, וחוסר אונים. מצב ההתראות במרכז הקשר נתפס כ"לא נורמאלי". אנשים דיברו על תחושות של זרות וניתוק. אבות העוברים מצב של ניכור הורי חשים דחייה מצד ילדיהם וביטול משמעותם כהורים. אבות לא משמורנים ככלל מתמודדים עם דילמות של סיפוק צרכים גשמיים מול חוסר בקשר פיזי או רגשי.

בשלב האקוטי של משבר הגירושין בכלל, ובמרחב של מרכזי הקשר בפרט, אבות מרגישים כי הם נמצאים בזירת הקרב על הקשר עם ילדיהם.

 

שטרן, אפרת. (2007). חווית אבות לא משמורנים. עבודת גמר המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת תואר "מוסמך האוניברסיטה". הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה.

ארבע תבניות תיאורטיות להבנת מגדר ודיכאון בקרב גברים

דצמבר 17, 2010

Addis טוען כי קיימות ארבע תבניות תיאורטיות בקרב חוקרי הדיכאון הגברי. בהמשך הוא מפרט כל מסגרת תיאורטית , מביא ממצאים תומכים וכן מבט ביקורתי:

  1. תיאורית ההבדל בין המינים מניחה כי דיכאון נמצא אצל גברים ונשים באופן זהה. ההבחנה בין גברים לנשים היא בינארית ותלויה פשוט במשתנה המין: גבר/אישה. מחקרים בפרדיגמה הזו בודקים את ההבדלים בין המינים ידי השוואה בין גברים ונשים על רצף של משתנים הקשורים לדיכאון. מחקרים לדוגמא מפרדיגמה זו מצאו כי  גברים יחוו יותר כעס או סימפטומים גופניים ופחות יחוו עצב. המיגדר אינו משתנה מרכזי, אלא הבדל במין הנבדק, אשר נושא השתמעויות לגבי אבחון, טפול, אפידמיולוגיה, התמודדות, ותגובה לטיפול. עצם הידיעה לגבי מין הנבדק, יכולה סטטיסטית לספק השערות לגבי הדיכאון שלו.Addis טוען במאמר זה שהשוואה ישירה בין החוויה של גברים ונשים, מגבילה מאוד את שאלות המחקר ובהמשך את הבנתנו את ההפרעה.  
  2. תיאורית הדיכאון הממוסך (מהמילה מסיכה) מניחה כי גברים רבים אשר נראה כלפי חוץ כי סובלים מבעיות אחרות, למעשה סובלים מדיכאון קליני אך מציגים סימפטומים שונים עקב נורמות מגדריות המגבילות אותם בביטויים האופייניים לדיכאון. הנורמות המערביות לגבי גבריות מדגישות אנטי נשיות, תחרותיות, הומופוביה, אפוק רגשי (סטואיזם), עצמאות, חוזק פיזי, הצלחה כלכלית ושליטה בנשים- קל לראות כיצד נורמות כאלו יכולות להשפיע על היכולת של גברים להביע דיכאון. למעשה הלחץ הנורמטיבי כנגד ביטויי דיכאון בקרב גברים, גורסת הפרדיגמה לא זו בלבד שגורמת להסתרתו של הדכאון מתחת למסיכה רגשית אלא אף תורמת להחרפתו ולהקצנת ביטוייו הרגשיים היחודיים לגברים. יש המציעים כי האפוק הרגשי (תסבול בשקט)אף משפיע על היכולת לזהות רגשות של עצב, אבל ואף דכאון בקרב גברים. חוקרים מציעים כי דכאון חבוי בקרב גברים יבוא לידי ביטוי בהתנהגויות הנחשבות  גבריות כמו מחלות גופניות ספציפיות, שימוש באלכוהול וסמים, אלימות במשפחה, קושי באנטימיות וחבלה עצמית בקריירה.
  3. תיאורית הדיכאון הגברי מציעה כי התוויות מגדריות משפיעות על חלק מהגברים לגבי האופן בו הם מגיבים ומביעים דיכאון- ויכולות ליצור זן חדש של  דיכאון המוגדר על ידי הביטויים הייחודיים שלו. תהליך החיברות מטיל הגבלות על גברים, אשר יוצרות לחצים התפתחותיים ותוך נפשיים. הגבלות אלו מציבות את הנערים והגברים בסיכון לחוות קשיים נפשיים כמו דיכאון, ולהגביל את גבי יכולתם להתמודד עם בעיות אלו. גבריות משפיעה על האופן בו גברים חוווים, מביעים, ומגיבים לדיכאון. מכוון שנורמות גבריות מעודדות פעולה (אקטיביות) ושוללות אינטרוספקציה, גברים בדכאון המושפעים יותר מנורמות אלו, צפויים להראות יותר סמפטומים חיצוניים. מכך נובע, שהנורמות המיגדריות הגבריות, מעלות את הסיכון של הגברים ללקות בדכאון, מורידות את היכולות שלהם להתמודד עם ההפרעה משפרצה, ומגבילות אותם בחיפוש עזרה.  תאוריית הדכאון הגברי טוענת שגברים יחושו צורה יחודית של "דכאון גברי", ולא רק דכאון חבוי (ראה לעיל). 
  4. תיאורית התגובה המגדרית היא תיאוריה כללית יותר הגורסת כי המגדר משפיע על האופן בו כולם – גברים, נשים ובעלי מגדר זה או אחר,  מגיבים ללחצים החל מחוויות שליליות ועד לאפיזודות של דיכאון קליני.

הגדרת המגדר לפי Addis

מגדר אינו הבדל ביולוגי בלבד, ולא מאפייני אישיות המשוייכים למין הגברי או הנשי, אלא מארג של תהליכים חברתיים, היסטוריים ופסיכולוגיים אשר יחדיו מעצבים אידאוולוגיות ונורמות המגדירות כיצד גברים ונשים צריכים להיות.

בהתאם להגדרת המיגדר הזו, תפיסות שונות של מיגדר משפיעות על מהלכי המחקרים ותוצאותיהם. מי שרואה במיגדר הבדל בין היות גבר לאישה רק באופן ביולוגי יחקור באותו האופן, לפי הבדלי המין, את הבטי הדיכאון בקרב גברים לעומת נשים. לעומת זאת מי שרואה במיגדר הגדרה רחבה חברתית המשפיעה על הפרט ומגדירה את מערך התגובות הלגיטימי לגברים לעומת נשים, בקונטקסטים חברתיים שונים, יסיט באופן תואם את הבנתו לגבי הסימפטומים והחוויה של הדיכאון בקרב גברים.

שאלות המחקר:

  • מה זה אומר למעשה לומר שדיכאון עלול להיות שונה בקרב גברים מסוימים?
  • במידה והמחקרים מראים הבדלים בסימפטומים הדיכאוניים אצל גברים בהשוואה לנשים, האם זה אומר בהכרח שהגורם הדיכאוני שמייצר את הסמפטומים גם הוא שונה?
  • האם ההפרעה הדיכאונית דומה בקרב גברים ונשים, אולם גורמי חברה ותרבות הלוחצים לכיוון של התנהגות תואמת מיגדר, אחראיים להופעת סימפטומים אלו ואחרים באופן פומבי?
  • האם גברים מסוימים חשים כי דיכאון אינו גברי ולכן מסתירים את ההפרעה מאחרים, ואולי אפילו מעצמם?
  • האם קיימת הפרעה ייחודית  אשר ניתן להגדיר אותה כ"דיכאון גברי"?
  • האם קיים רגש שלילי ייחודי למיגדר הגברי, אשר יוצר הפרעה ייחודית אשר אין לקרוא לה דיכאון כלל?

 Addis E. M., (2008). Gender and depression in men. Clinical psychology:science and practice. V15 n3, sept

דיכאון קליני בקרב גברים – מול דיכאון גברי?

דצמבר 16, 2010

דיכאון קליני הוא הפרעה נפשית אשר נתפסת כבעלת מאפיינים מיגדריים. אולם לא אחת המונח מיגדר במאמרים בתחום מצומצם להבדל במין גברים מול נשים, ואינו כולל הבנה ועיבוד של משתנים תרבותיים חברתיים כלכליים היסטוריים וכולי. סקירת מאמרים בתחום מגלה שמאמרים העוסקים בדיכאון גברי מעטים פי שלושה ממאמרים העוסקים בדיכאון בקרב נשים, אף על פי שהחוקר מציין שינוי מגמה זו בשנים האחרונות. מבחינה סוציו פוליטית, הוצאה של הגברים משדה המחקר, טוען Addis, דומה להוצאתם של אנשים לבנים ממחקרים המוגדרים כמחקרים אתניים. כאילו הגזע הלבן הוא הכלל ואינו גזע נפרד בר חקירה. כך, המילה מיגדר כמו המילה גזע מאבדות מהניטראליות שלהן ומהאובייקטיביות שלהן, ונמנעת הבנה שלימה כיצד מרכיב המיגדר פועל. במצב זה, התנהגות חברי הקבוצה הדומיננטית אינה נחקרת ונתפסת כ'נורמאלית' וכלא מושפעת מבחינה חברתית. כך במחקר הדיכאון, טוען החוקר, מיגדר שווה "של נשים". הדיכאון הגברי נותר עמום ולא נחקר תחת מעטה של נורמטיביות. (לתפיסה אלטרנטיבית למיעוט המחקר בנוגע לפגיעות הגברים ראה נחמי באום). הזנחה מחקרית זו מטרידה מארבע סיבות. 1. למרות שנשים מאובחנות פי שתיים מגברים כסובלות מדיכאון קליני , מחקרים בקרב האוכלוסייה הכללית מצביעים על שיעור גבוה של גברים לא מאובחנים, כך שהפער בין המינים קטן יותר. יתר על כן חוקרים וקלינאים מצביעים על נטייתם של גברים למסך (כמו לעטות מסיכה) את המופע הדיכאוני, ובכל להטות את השיעור המאובחן. 2. למרות שנשים עושות פי שניים ניסיונות אובדניים, לגברים יש סיכוי פי ארבע למות בעקבות מעשה אובדני. 3. גברים נוטים פחות לבקש עזרה נפשית פסיכיאטרית או עזרה בשירות הציבורי. 4. מסיבות שונות הטבע המיגדרי של בריאות הנפש בקרב גברים נותר לא נראה – סמוי.

 Addis E. M., (2008). Gender and depression in men. Clinical psychology:science and practice. V15 n3, sept

בנים לקראת גבריות: מחקר איכותני וכמותני

דצמבר 11, 2010

הפסיכולוגיה המסורתית רואה את ההתפתחות התקינה של בנים דרך מודלים של בריאות וכוח ומדגישה את התפתחותן של אוטונומיה, נפרדות ויכולת התמודדות אישית. כך בנים נדחפים טרם זמנם, לעיתים כבר מגיל ינקותי של 3-5, לנפרדות מהירה מידי, הכלה עצמית קיצונית וקשיחות. יש וקטיעה זו של התהליך ההתפתחותי בקרב בנים נושאת מאפיינים טראומטיים. תפקיד ראשי בהכנסתו של הילד הצעיר לתוך הסד הגברי נשמר למרכיב הבושה. החברה מחנכת את הצעיר להתבייש בהבעת רגשותיו, בהחצנה של חולשה וברצון לבקש עזרה.

ילד המביע רגשותיו זוכה לביקורת עצמית ולביקורת חיצונית כ'לא בוגר', 'לא מפותח' או לקוי ריגשית ולא גברי.

המחקר הנוכחי של pollack מנתח ראיונות מוקלטים של בנים נורמטיביים בני 12-18. 200 תלמידי ז'-יב', רובם ממעמד הבייניים, בצפון ארצות הברית. מטרת המחקר הייתה לתת 'קול' ולהעלות למודעות את קשייהם של בנים נורמטיבים, אשר נותר דומם בשל 'הקוד הגברי' הכפוי עליהם (עלינו) החוקר מגדיר את המערכות החברתיות כמסוכנות לבריאותם הגופנית והנפשית של הבנים, באשר הן מובילות בנים לכשלון לימודי, דיכאון, אובדנות, בדידות חברתית ואלימות.

בנים במשבר

בנים בחברה המערבית נמצאים בצרה,  גם אם נראה כלפי חוץ שהם 'נורמליים'. ההשגים הלימודיים שלך הבנים נמצאים בירידה בהשוואה לשנים קודמות, ובהשוואה להשגי הבנות. בנים רבים מאובחנים כבעלי ערך עצמי שביר, ושיעורי הדיכאון ומעשי האובדנות בקרב אוכלוסיה זו, נמצאים בעליה מתמדת.

בקליניקה, בנים הנמצאים בטיפול, בדומה לנערות בטיפול, מדווחים על עצבות, בידוד, מצוקה, ופגיעות ויאוש, אלא שאצל בנים, למרות כאב נפשי עמוק,  רגשות אלה פחות נחשפים ולעיתים לא מזוהים כלל. מבחינה חיצונית נער יכול להראות שמח, פעיל וחסין אולם בתוך תוכו לחוות כאב נפשי עמוק, לחוש בודד, מפחד ומיואש. מראה זה יכול לתעתע בהורים כמו גם באנשי מקצוע.

לחברה יש מערכת של ציפיות הנכפית על בנים ללשאת את העליות והמורדות בחיים באופן עצמאי, ללא החצנה של ביטויים רגשיים, להסתיר את הכאב באופן מאופק ומעל לכול להמנע מהתנהגות אשר תגרום בושה להם ולמשפחתם.  קווי המתאר המיגדריים הנוקשים, כותונת הכפייה המיגדרית לפי pollack, דוחפת בנים רבים להסתרה של תשוקתם לאהבה וקשר, ולבניית חומה בלתי נראית אך גם בלתי חדירה של קשיחות, מסביבם. החוקר קורא לה ה'פוזה הקולית'-' cool pose' .

בנים נכשלים

נוצר פער מיגדרי חדש, שבו הבנים בתחתית, מבחינה אקדמית, מעמדית וריגשית. כאשר תלמידי כיתות ח' נשאלו לגבי עתידם, בנות בתדירות כפולה הביעו תקווה לקרירה בניהול, קריירה מקצועית או קריירה בתחום העסקים. לבנים יש קשיי הסתגלות גבוהים יותר במערכת החינוך, סובלים פי חמש מהיפראקטיביות, ונוטלים 71% מכלל ההשעיות מבית הספר. בנים מגלים קושי רב יותר בתחומי הקריאה והכתיבה, כישורים הדרושים ליכולת ההבעה הריגשית, ובכך ממשיכים להיות נידונים להבעה בפעולה – acting out.

בין הגילאים 15-24 גברים צעירים בארצות הברית, בעלי סיכוי פי 4 ליפול קורבן לרצח ביחס לנשים בנות גילם, ובעלי סיכוי פי 5 להרוג את עצמם – להתאבד.

גם כיום, בתרבות המערבית העכשווית בנים, נערים וגברים, ממשיכים להיות מוצגים כחסרי מודעות פסיכולוגית, אטומים רגשית וכיצורים מסוכנים.  אולם מטפלים קליניים מראים תמונה הרחוקה מדיעה סטראוטיפית זו, כאשר התנאי לחוויתם השונה הוא טיפול ידידותי להוויה הגברית.  במרחב פרוגברי מתאפשרים רגעים של עצב, פחד, ודאגה לקשרים של הגברים המטופלים עם הסובבים אותם.

מערך המחקר

המשתתפים עברו מערך של שאלונים: ערך עצמי, שאלון עמדות בנוגע לשיוויון בנים/בנות, נשים/גברים, עמדות פנימיות לגבי תפקידי מיגדר, מבחן השלכתי מבוסס TAT הבוחן עמדות לא מודעות ורגשות ביחס לאחרים, לעצמי וליחסים ולבסוף מבחן הבודק דיכאון ורגשות עצב של Beck ועמיתיו.

החלק האיכותני של המחקר התבצע בראיון אחד על אחד חצי מובנה אשר עודד את הבנים להשמיע את קולם האוטנטי, את מחשבותיהם ואת רגשוותיהם האמיתיים, אשר אינם משתפים אותם עם אחרים בדרך כלל.  חמישה נושאים המראיין ניסה לכסות במהלך הראיון: 1. מידת החיבור הריגשי לאמא לאבא, למשפחה המורחבת, ידידות עם בנים ובנות, שימוש בדיבור ושימוש בביטויים פיזיים לשם הבעה ריגשית,  במהלך קשר בינאישי. 2.באיזה אופן ביטויים של רגש משפיעים על הערכה העצמית של הנבדק? קשרים רומנטיים, קונפליקטים בינאישיים, כאב ריגשי, גבריות והחשש להיות מובך על ידי חברים. חוויות של התגרויות, תוקפנות ואיומים. ולבסוף מיניות ואוריינטציה מינית. 3.איזו עיצה היו נותנים לבנים צעירים מהם לגבי שימור השלמות והזהות שלהם. 4.איך הם מטפלים ברגשות מורכבים כמו בושה, פגיעות, כעס ועצב. 5. תפקיד הספורט בחייהם, המאמנים והגיבורים בחייהם, והסיבה להערצתם. בהמשך נערכה שיחה פתוחה.

השערות המחקר: 1. הנערים במחקר יביעו רגשות לא מודעים של כאב רגשי הקשורה למושג שתבע הכותב pollack: "טראומה של נפרדות טרם זמנה". לדבריו, בקליניקה, גברים  מביעים רגשות קשים אשר מקורם בילדות הצעירה הקשורים לאופן בו נידחפו על ידי החברה "להסתדר בעצמם", על ידי ניתוקם מתמיכתה והגנתה של האם (והאב), בגיל צעיר מידי , לרוב לפני גיל בית הספר, על ידי העמסה של רגשות אשם על בנים אלו במידה וניסו לשוב ולהצמד להוריהם. במחקר שיערו החוקרים כי יבואו לידי ביטוי רגשות של בדידות וחוסר שייכות אשר מקורם ב"טראומת הניפרדות טרם זמנה".

2. שיערו כי למרות שבנים יביעו חוויה של ערך עצמי נורמלי, בהתאם גם למחקרים קודמים, מתחת לפני השטח יופיעו ביטויים של חוסר בטחון עצמי, ושפער זה בין הביטויים החיצוניים ולפנימיים יהיה מתאם עם ערכים של דיכאון ברב בני המדגם.

3.בהנתן הקוד הנוקשה של  הגבריות , והמערכת החברתית הכופה אותו ומענישה על הפרתו, ציפו החוקרים כי בנים יביעו אמביוולנציה לגבי מילוי הקוד הגברי והתפקידים הכרוכים בו ותופיע התנגדות לתהליך "ההפיכה לגבר". בעיקר לנוכח העובדה כי החברה השתנתה כל כך ביחס לנערות ולנשים, ובכך יוצרת לחץ חברתי על הבנים להיות פתוחים ופגיעים ובאותו הזמן באופן מסורתי להיות קשוחים, "גברים". המחקר שיער כי הבנים יהיו מבולבלים לגבי השאלה מהי "גבריות" בימנו?

4. החוקרים שיערו, שהבנים יציגו התנגדות יחודית לחוקי החברה לגבי התנהגות גברית וגבריות בכלל. ההשערה גרסה כי בחדרי חדרים במהלך הראיונות האישיים, הבנים יאפשרו לעצמם לבטא רגשות התואמים ליחסי חברות עם בנים ובנות אחרים, רגשות אהבה, ויחס אמפטי במידה דומה לאמפטיה נשית, אולם באמצעות עמדות ומנגנונים התנהגותיים שונים.

תוצאות המחקר איששו את ההשערות. בנים חשים קונפליקט עמוק לגבי הצפיות החברתיות ל"גבריות". ככל שהם מתבגרים, קונפליקט זה מחריף, והם חשים נאלצים להסתיר בילבול זה על ידי החצנה של בטחון עצמי "מזויף" שאינו תואם את תחושתם האמיתית, כאשר התוצאה היא עליה ברמת העצב. לבנים יש דאגה עזה לגבי תהליך ההתבגרות. הם רואים את ה"גבר" כמי שעובד לפרנסתו בעבודה לא מתגמלת, מבודד מבחינה חברתית וגם משפחתית, לא מאושר ומאוכזב. למרות חזות חיצונית שהם מראים של שימחה וסיפוק, הנבדקים במחקר בכל הגילאים הביאו תחושות בדידות וניכור.

 תוצאות המחקר ודיון

מספר זעום, 15% של הבנים הביעו רגש חיובי בנוגע לעתידם כגברים. נמצא קשר בין דיכאון לבין דימוי עצמי נמוך. נמצא כי בנים אשר דיווחו על לחץ למלא תפקידי גבריות מסורתיים, הראו תוצאות גבוהות יותר של דיכאון. במחקר זה בנים דיווחו על כאב נפשי חריף ונרחב, בניגוד למחקרים אחרים בתחום, לדעת החוקר, מכוון שמחקר זה פתח פתח לחקירת תכנים השלכתיים – לא מודעים. תכנים רגשיים אשר אצל בנים עוברים הסתרה  בסביבת בני גילם, ובמידה והם נשאלים באופן ישיר. אוששה ההשערה כי הבנים יציגו ערך עצמי נמוך חבוי, אשר יהיה בקשר מיתאמי לרמות של דיכאון. בהמשך נמצא גם קשר בין גיל הבנים לבין ערך עצמי 'מזויף', מדד המתקבל במבחן הערך העצמי בסולם 'שקר'. ככל שבנים מתבגרים יותר בשנים, ומתקרבים יותר להיותם גברים, הם חשים, לפי המאמר יותר בילבול לגבי זהותם, האם הם גבריים במידה מספקת, ועד כמה חבריהם מקבלים ומחבבים אותם. מכוון שרגשות אלה מתעצמים בגיל ההבגרות, בנים בוגרים יותר נוטים להציג אישיות שמחה יותר, בטוחה יותר, ואופטימית יותר, כאשר במציאות הם עלולים להיות עצובים, לא בטוחים, וחרדים מפני הבאות. החוקר טוען כי התופעה נובעת מלחץ גובר והולך להסתיר רגשות של עצב ופגיעות ככל שהבנים מתבגרים. בלב החרדה של הבנים עומדת הדאגה לגבי גבריותם. הבנים של ימינו, לפי המחקר מחוברתים למלא תפקידי מיגדר מסורתיים אולם במקביל מחונכים לתמוך בחוקים החברתיים ה'חדשים' הנובעים מרעיונות לגבי שיוויון בין המינים. הבנים הביאו תחושות של בלבול סביב מערכי הערכים הכפולים. בילבול זה החריף ככל שגיל הנבדק היה גבוה יותר.  ממצא מעניין נוסף, נוגע למתאמים שנמצאו בין בנים אשר נטו לתת תשובות המצביעות על תפיסת תפקיד מגדרי מסורתי – מצ'ואי לבין מדדים גבוהים בדיכאון ודימוי עצמי נמוך.

 

Pollack  S. William, (2006). The "war" for boys: Hearing "real boys" voices, healing their pain. Professional psychology: Research and practice, 37, 2, 190-195.

אבל גברי בעקבות גרושין

דצמבר 1, 2010

דר באום טוענת כי גברים חווים אובדן במצבי גירושין לא פחות מנשים, אלא שקיימים הבדלים באופן הביטוי החיצוני לסבל הגברי. את אופני הביטוי של האבל הגברי,  עובדים סוציאליים ומטפלים רבים אחרים כמו מטפלים משפחתיים, יועצים ומגשרים נוטים שלא לראות. 

גברים לפי באום, נבדלים מנשים  בתהליכי האבל בשלוש סוגיות, התואמות לשלוש שאלות: 1. מתי הם מתאבלים? 2.איך הם מתאבלים? 3. על מה הם מתאבלים?

עיתוי האבל על משבר הגרושין אצל גברים

בשלב הראשוני גברים מראים יותר איפוק, יותר שליטה עצמית, רוב הביטויים הרגשיים בשלב זה מתועלים לכעס. רגשות פחות מוחצנים כמו צער, עצב ומצוקה יבואו בשלב שני ויתעצמו לאורך שנתיים לאחר המשבר.באום מצטטת מאמרים הטוענים כי נשים חוות סמפטומים של לחץ טרם ההחלטה הסופית להתגרש ואילו גברים חווים סמפטומים דומים יותר לאחר הגירושין בפועל.

ביטויי האבל הגבריים

גברים מביעים את יגונם בדרכים פחות מוחצנות ויותר עקיפות. גברים נוטים לחוות רגשות אשם ברמה גבוהה יותר ביחס לנשים. גברים נוטים לפתח סממנים גופניים כמו כאב, אובדן תאבון, תשישות ועלייה בלחץ דם, וכמו כן נוטים לפתרונות של נטילת חומרים פסיכואפקטיביים (אלכוהול, סמים)

נושאי האבל

גברים מתאבלים פחות על אובדן הקשר עם בנות זוגם. האבל הגברי ממוקד באובדן הילדים. נושאים נוספים לאבל הגברי בעקבות גירושין הם אובדן המרחב הבייתי, ושגרת חיי המשפחה טרם המשבר.

גברים חווים לחץ נוסף בעקבות ההרעה במצבם הכלכלי לאחר הפרידה. המדובר בלחץ נפשי המביא למצבי מצוקה, חרדה ודכאון.

המאמר המקורי של דר נחמי באום: חברה ורווחה, 2006 כ"ו, 2

 המגדר הנאלם

התייחסות העבודה הסוציאלית אל הגבר

נובמבר 28, 2010

הדברים מתמצתים מאמר של דר נחמי באום, חוקרת מבר אלין שפורסמו בכתב העת "חברה ורווחה"

מערכת העבודה הסוציאלית היא נשית בעיקרה. המטפלות הן נשים ברובן, וגם עיקר תשומת הלב המחקרית והטיפולית מופנית כלפי נשים, כלקוחות, ומטופלות. מערכת העבודה הסוציאלית הן בחלקה האקדמי והן בחלקה המעשי נוטה לתפוס את  המיגדר הנשי כחלש, מדוכא ומופלה לרעה, ולכן כראוי לטיפול. נראה שישנו איזור עיוור למצוקה גברית.

למרות שהקוד האתי של העבודה הסוציאלית כוללת את המחויבות לעזור לכל אדם בצורה שווה ללא הבדלי מין, גיל, צבע, דת ולאום, כפי הנראה נעשו מאמצים להתאמת הסיוע והתמיכה לטווח של גילאים, צבע וגזע, דתות ולאומים. נושא המיגדר – גברים/נשים אינו זוכה לאותו עניין מחקרי ולאותו מאמץ ליצירת מענים תואמי מיגדר, לרות שיש תהליך של השתפרות.

תופעה זו אינה יחודית למצב בארץ אלא כלל עולמית. מספר המחקרים בנוגע לגברים זניח לעומת עושר המחקרים המתמקדים בנשים.

זאת ועוד ההתייחסות לגברים, כאשר היא באה כבר לידי ביטוי, מתמקדת בהם כמתעללים, מכים, כאבות מנותקים, אסירים ועוד.

המאמר של באום מתעמת עם התיזה כי גברים במצבי משבר כמו גירושין חווים פחות אובדן, האובדן של הגבר הלא משמורן נחווה כלא משמעותי בהתאם לדעה הרווחת כי אבות ממילא אינם מעורבים כמו אימהות בגידול הילדים. זאת, בניגוד למחקרים רבים המצביעים על כך שגברים חווים רגשות חזקים של אובדן, עצב, בדידות ותחושת חוסר שייכות. בנוסף לחוסר כשירות, וחוסר הערכה לגבי היותם הורים. סבל זה של גברים במצבי גירושין ופירוק המשפחה וכן במצבי אבל אחרים, אינו מקבל הכרה בקרב העובדים (עובדות) הסוציאליים.

דר באום מציעה כי גברים מביעים החוצה תחושות של אבל באופן שונה מנשים. כך שבעיני העובדות הסוציאליות בשטח ובמחקר, ביטויי המצוקה, אובדן או אבל הגבריים אינם נתפסים ככאלה.

המאמר המקורי של דר נחמי באום: חברה ורווחה, 2006 כ"ו, 2

 המגדר הנאלם