Archive for פברואר, 2011

חשיבה פוסט מודרניסטית לגבי גברים וגבריות

פברואר 5, 2011

חשיבה פוסט מודרניסטית לגבי גברים וגבריות

החשיבה הפוסט מודרניסטית מאתגרת את המושגים המגדריים גבר אישה גבריות, ואינה מקבלת הגדרות יציבות, כאילו מושגים אלו מייצגים אמת טבעית. אדם, רוח, וגוף הינם יציר חברתי תרבותי מתפתח. אדם אינו יכול לדעת את עצמו או שאחרים ידעו אותו מחוץ לשפה המיועדת לידיעה זו. שפה על כל סגנונותיה: ויזואלית, דיבור, כתב, מחשב, סרטים, מקורות מידע וכולי, היא יציר תרבותי. שפה אינה תורה מידי האל, ואינה ייצוג מלא וחד משמעי של מציאות חיצונית. שפה אינה בנויה מהגדרות קבועות על ציר הזמן. באמצעות השפה אשר אנחנו חשופים אליה מאז הלידה, אנחנו מבינים מושגים כמו גבריות, נשיות, איש, אישה. מילים הן תבניות חברתיות, תרבותיות ודינאמיות.

כיצד המין (זכר/נקבה) שהוא משתנה פיזי ביולוגי והמגדר (גבר/אישה) שהוא משתנה תרבותי משפיעים על הזהות האישית של כל אחד מאתנו ומעצב את הנורמות המגדריות אשר אנו חיים לפיהן?

אחדות המגדר – גבר, נוצרת ויוצרת ווסת תרבותי אשר לפיו הטרוסקסואליות היא הזהות הגברית הנורמאלית היחידה. אחידות מגדרית זו באה לידי ביטוי ומשטור דרך המדיה הפופולארית. כוכבי המדיה (קולנוע, טלוויזיה) וכוכבי נוער , לדוגמא, מוצגים פעמים רבות כהטרוסקסואלים, ולעומתם מוצבות נשים יפות כאובייקט משיכה וכמקור להוכחת ההטרוסקסואליות. גברים נשיים מוצגים כנחותים, ובנים לומדים את אי הקבלה של "היות חלש", לבישת בגד צמוד, וחולצות ורודות, דרך קבלת האידיאל הגברי והלחץ לאחידות ויציבות המגדר ההטרוסקסואלי הגברי. החוויה הגברית, לפי הגישה הפוסט מודרנית היא בעצמה יצירה חברתית.  חוויות של כיבוש, ניצחון, הישג, מתגבשות לכדי חווית גבריות נורמאלית ולעומתן חוויות של חולשה, נחיתות,ובלבול נדחקות לקוטב הלא נורמלי של החוויה המגדרית. אם החוויה אינה מייצגת אמת חיצונית מוחשית, מהי בעצם החוויה של גברים המושפעים יותר או פחות ממערכת הנורמות התרבותית המגדרית?

יצירתה של הסובייקטיביות הגברית

החשיבה הפסיכואנליטית הפוסט מודרנית גורסת כי סובייקטיביות (תחושת העצמי והזהות העצמית) והתרבות והחברה מייצרות האחת את השנייה במערכת של יחסי גומלין מורכבת שבין החברה, הנפש, והגוף דרך תקשורת, הקניית משמעויות,שפה, סמלים וסימנים מודעים ולא מודעים.

בטלר, חוקרת בתחום, טוענת כי התנהגות מגדרית הינה פעולות חזרתיות, בתוך מסגרת נוקשה ומווסתת, יציבה מבחינה תרבותית לאורך זמן, הגורמת ליצירת ליבה מיגדרית תוך נפשית. חזרתיות זו היא מנגנון תרבותי המייצר זהויות מגדריות הן ברמה האנדבידואלית והן ברמה הכלל חברתית. נערים לדוגמא, מתעצבים להיות גברים על ידי תרגול חזרתי של אתלטיות, קשיחות, שליטה, בריונות, הטרוסקסואליות, ואלימות. פעולות ומחוות אלה אינן נובעות ממקור ביולוגי, אלא ממקור תרבותי המגדיר גבריות לפי הסמל של היות לבן, בעל גוף בנוי, הטרוסקסואלי, קשוח, חזק, ובתוך הקשר חברתי המגדיר את הנורמה כנורמאלית.

למרות שחוקרי גבריות רבים דוחים את הרעיון של גבריות מולדת ואוניברסאלית, מספר רב של מאמרים העוסקים בגברים, מניחים מראש, רומזים ואף מייצרים גבריות נוקשה נורמטיבית. תפיסה אחידה של מושג הגבריות מגבילה ומזיקה בעיקר לאלה אשר נופלים מחוץ לגבולות הנורמה של המושג. תפיסה הומוגנית גם ממסכת את השונויות האפשריות בין גברים. תפיסה מורכבת וסובייקטיבית מכילה ניגודים בשיח בנוגע לגבריות ויכולה למשל לקבל גברים שהם אלימים ואכפתיים  או עבריינים וקונפורמיים באותה העת.

הגישה הפוסט מודרנית, לסיכום אינה מקבלת את ההנחה שהגבריות (או מגדר בכלל) הינה זהות מולדת ואחידה. לדעת גישה זו זהות גברית הינה תוצר תרבותי חברתי, הנוצר בעזרת נורמות נרחבות גלויות ונסתרות, הנוגעות לזהות, התפתחות ולהתנהגות. הטיפול בגברים הינו נרחב וצריך לכלול בירור וניסיון לשינוי תפיסות נורמטיביות המציבות את הגבר בסיכון לעצמו ולאחרים, וניסיון לאתר התנהגויות לא מועילות ומזיקות הנובעות מאותן נורמות מגדריות נוקשות.

 Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423

תיאורית ה"עצמי ביחסים" של התפתחות גברים וגבריות

פברואר 5, 2011

תיאורית ה"עצמי ביחסים" של התפתחות גברים וגבריות

קיימים הבדלים ביולוגיים מולדים אולם השנים הראשונות להתפתחות לשני המינים. ההנחה כי לא קיים עצמי יציב וקבוע המתפתח ללא הקשר של יחסים בינאישיים. לגברים ולנשים יש תשוקה ראשונית ליחסים עם אחרים. זוהי נקודת המוצא אליה מצטרפות עוד שלוש הנחות יסוד בקשר ליחסי קרבה ולהתפתחות זיכרית: 1. פעוטות זכריים (כמו נקביים) חווים קרבה וקשר. 2. הם מציגים יחסי גומלין עם הסובבים אותם. 3. הקשר הראשוני הוא לרוב עם אישה, האמא.

גם בתאוריה זו מתקבלת ההנחה של חודורוב כי אמהות מחוברתות לטפל באופן שונה בבנים לעומת בנות. לפי חודורוב אמהות שומרות מרחק פיזי ורגשי גדול יותר מבניהן, כאשר התוצאה היא שהבנים יוצרים עצמי תחום יותר מהבנות, הגורם לאותה תופעה מדוברת של בנים היוצרים יחסים ללא קרבה. לפי תיאוריה זו אותו ריחוק ביחסים אמפטיים הדדיים עם האם, אשר נוצר בין בנים לאמותיהם הוא פגיעה בסיסית בחיי בנים רבים ובחיי אמותיהם. אותה צמיחה בתנאים של חסך בקרבה גורם לגברים רבים להיות סוכנים של ניתוק. במישור התרבותי, תהליך זה מקבל לגיטימציה ונחשב כחלק מתהליך התפתחותי של "להיות גבר". חסידי התיאוריה רואים בתהליך התפתחות העצמי ביחסים של הגברים  המאופיין בניתוק רגשי כבעל השלכות עוצמתיות ולא בריאות.

בכדי להגיע לעצמי גברי בנים לומדים שהם חייבים להיות שונים מהאימא גופנית, רגשית, והתייחסותית. חשיבה בינארית אשר משמעותה נורמאלי הוא שונה מהאם ולא נורמאלי – דומה לאם היא בסיסית בהתפתחות הגברית. יחד עם המבנה האישיותי הבינארי של נורמאלי/שונה לו נורמאלי/דומה, מגיעה גם ההשוואה, ועימה הנטייה להעריך, כהתחלה של חיי תחרות והשוואה עם גברים אחרים כחלק מהנורמות התרבותיות הגבריות. הדגש הוא  על "להיות נורמאלי", להיות גבר שהוא "יותר טוב", ופחות על להיות ביחסים.  

 Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423