Archive for ינואר, 2011

תיאוריה פסיכואנליטית של יחסי אובייקט לגיבוש זהות גברית: פולק וחודורוב

ינואר 30, 2011

פיליפס הכותבת, מסכמת את התיאוריות של חודורוב ופולק. הבסיס הוא התפתחות הבנים הצעירים המשלבת מאבק לגיבוש עצמי גברי. נקודת המוצא לגיבוש הזהות הגברית היא פרוידיאנית – בדמות התסביך האדיפאלי.  בתאוריה של פולוק יש שילוב הרמוני בין הגישה הפסיכואנליטית לבין תיאוריות של למידה חברתית והן להנחה של הבדל ביולוגי מגדרי מולד. גברים חווים אובדן טראומתי בילדות המוקדמת כאשר הם נדחקים להיפרד ולהתנתק רגשית disidentify מאובייקט האהבה המקורי שלהם, אימהותיהם. פולק טוען שעובדה זו מספקת הסבר חלקי לתחושה כי גברים מתקשים לעשות שימוש במצבים של קירבה רגשית לעומת תחושת הנוחות שלהם במצבים של ריחוק רגשי. פולק וחודורוב משערים כי מתחת לפני השטח, באופן מובנה, במקביל לזהות גברית בסיסית מוקדמת, באופן לא מילולי, לא מודע, וכמעט באופן גופני קיימת תחושה של אחדות עם האמא, תחושה בסיסית של נשיות או נקביות אשר באופן מתמשך, לרוב לא מורגש, אך לעיתים ללא הפסקה, מאתגרת וחותרת מתחת תחושת הזכריות. לכן, בעקבות מצב האחדות וההזדהות עם האם, קרי נשיות ראשונית, הזהות המגדרית של בנים ושל גברים הינה נושא טעון. במילים אחרות, הזהות הזיכרית המולדת והקבועה של הבנים בלי כוונה באופן קבוע מאותגרת על ידי הנשיות המולדת והקבועה הנובעת ממצב האחדות הראשונית עם האם. בעקבות תהליך לא מודע של ניתוק רגשי המתרחש אצל האם, בנים עלולים למצוא עצמם, טרם זמנם מנותקים מאמותיהם ומאבותיהם. פולק קורא למצב זה טראומה נפשית נורמטיבית העלולה להוביל מאוחר יותר לקושי נפשי הבא לידי ביטוי בחסך במצבי אינטימיות, אמפטיה, וקושי להתחייבות בקשרים. בנוסף, לבושה יש מקום מרכזי בתיאוריה של פולק כאשר היא נובעת מהניתוק הטראומטי מהאם. אובדן מוקדם זה נחווה כנטישה, ומודחק עמוקות כאירוע מביש. בנים וגברים, בעקבות הניתוק הטראומטי מהאם, חשים צורך מתמיד להתגונן ממדחפי חיבור ואינטימיות. החיברות המגדרי של בנים נערך על ידי האם והאב. האם מניחה כי הבן הוא שונה ממנה ולכן מעצבת סגנון הורי בהתאם למגדר הנשי שלה. האב לעומתה מפגין את התפקיד המגדרי הזכרי שלו, ולכן אינו נגיש לבנו כדמות מטפלת וכתחליף לאם האבודה. בתהליך זה, בנים למדים שבכדי להגדיר את זהותם הגברית, עליהם ללמוד מה זה להיות "לא נשי".

Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423

תיאורית הלחץ המגדרי הגברי

ינואר 25, 2011

תיאורית הלחץ המגדרי הגברי

נקודת המוצא התיאורטית היא העמדה הפמיניסטית בנוגע להבניות תרבותיות בשאלת המגדר.

PlecK מצותת כטוען שגבריות ונשיות הם מבנים חברתיים שנוצרו האחד ביחס לשני בצורה של תפקידים מגדריים. לדבריו חשוב לציין כי קיים רק סוג גבר אחד שהוא חף מבושה בארצות הברית: צעיר, נשוי, לבן, עירוני, צפוני, הטרוסקסואלי, משכיל, עובד באופן מלא, גווני עור ושיער נכונים, משקל, וגובה נכונים והישגים בספורט. לדבריו, כל גבר אמריקאי נוטה לראות את העולם מתוך העמדה הזאת. כל גבר שאינו עומד באחד מהקריטריונים לעיל, סביר להניח שיראה את עצמו, לפחות לרגעים מסוימים, כחסר ערך, פגום, ונחות.

החברה מעבירה את המודל הגברי המתואר ובכך שולטת בהשקפות הנוגעות לגבריות ובתפקידים המגדריים.  בזאת החברה באופן ישיר יוצרת טראומה תוך כדי החיברות לגבריות. סטייה ממשית או מדומיינת מהאידיאולוגיה הגברית, גוררת תוצאות חברתיות חמורות, וגורמת לכך שגברים יצייתו יתר על המידה לצווי החברה, ובהמשך גורמת לאלימות גברית ולהתנהגויות לא בריאות נוספות. הפרות של האידיאולוגיה הגברית כוללות למשל בנים שאינם טובים בספורט, מתבגרים וגברים גאים החיים בתחושה של סוטים מינית, וגברים אשר אינם מצליחים בכלכלת משפחתם. הפרות כאלו מובילות לגינוי חברתי ולתוצאות פסיכולוגיות שליליות כמו ערך עצמי נמוך. הכותב(ת) מבקר את Pollack על כך שלא כלל גברים שחורים הסוטים באופן ברור מהמודל הגברי הסטריאוטיפי שבעצמו תיאר.

Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423

 האם בישראל, ניתן לומר שבהשפעת התרבות האמריקאית מערבית,  שגברים ערבים, או מזרחיים, נולדים למציאות של לחץ מגדרי מלכתחילה?

התפתחות הזהות הגברית: גישות מודרניות (4) ופוסט מודרניות

ינואר 25, 2011

גבריות, התפתחות גברית, מגדר וזהות: גישות מודרניות לעומת גישות פוסט מודרניות

מאמר סקירה המשווה בין גישות מודרניות לגישות פוסט מודרניות לשאלות של גבריות, והתפתחותה. המאמר עוסק במשמעותו של המגדר הגברי. לאחר סקירת הגישות נראה כי הגישות הפוסט מודרניסטיות הרואות בהתנהגויות הנחשבות גבריות כמו ההטרוסקסואליות, נטייה למצבי סיכון, שתלטנות, ואלימות מינית ופיזית, כהתנהגויות שאינן נובעות ממאפיינים ביולוגיים או מנורמות חברתיות, אלא כהתנהגויות שהן תוצר של הניסיון לממש זהות גברית, בהקשר תרבותי מסוים המאשר התנהגויות אלה כנורמטיביות.

תיאוריות מודרניות בנות זמננו לגבי גבריות

גישות פמיניסטיות טוענות כנגד פרדיגמות העוסקות בהתפתחות "אנושית", שגישות אלו מזהות את המונח "אנושי" עם גבר לבן הטרו נורמטיבי (הטרוסקסואלי, נשוי, בעל משפחה וכד') כאב טיפוס לכל בני האדם. תיאורטיקנים פמיניסטים מתנגדים להגדרה הרחבה הזו וכמובן פועלים לחלוקתה לזהויות משנה כמו נשים, לסביות, הומוסקסואלים, קבוצות אתניות שונות, ותתי תרבות כאלה ואחרות. מצב עניינים זה נתן דחיפה לבדיקת הזהות הגברית מחדש בנבדל מהזהויות  האחרות שנבחנו.

בעקבות שינויים חברתיים אשר כוללים העצמת נשים והעדפות מתקנות לקבוצות אתניות אשר היו עד כה בשוליים (המאמר אמריקאי ומזכיר את האוכלוסייה הצבעונית), נראה שיש מצב מעברי ומשברי בקרב הגברים, המחייב שאלה מחודשת לגבי מהות הזהות הגברית. יתר על כן חוקרי גבריות מביעים דאגה לגבי נורמות מסורתיות (הכוונה לנורמות ישנות/ותיקות) המכוונות לתפקיד הגבר, נורמות השמות דגש על תחרותיות, מעמד, קשיחות, ואדישות רגשית. תיאורטיקנית מזהים "בעיות גבריות" כמו תוקפנות, אלימות, הומופוביה, שנאת נשים, אבהות מרוחקת, התנהגויות מסוכנות והזנחה בריאותית, כנובעות ממערכת הנורמות החברתיות. אלו תוצרים שליליים של תהליכי החברות של הבנים לקראת גבריות. אלו הנורמות החברתיות המציבות גברים במצב של סכנה לעצמם וסיכון לאחרים בסביבתם.

שלוש תיאוריות מובילות תחת ההגדרה "תיאוריות פסיכולוגיות חדשות בנוגע לגבריות": 1. תיאורית לחץ התפקיד המגדרי, 2. תיאוריות מנקודת ההשקפה הפסיכואנליטית של יחסי אובייקט, 3. הגישה ההתייחסותית להתפתחות גברית. הכותבת מבקרת את שלושת התיאוריות הללו יחדיו. לטענתה שלושתן יוצאות מנקודת מוצא משותפת בינארית של ההבדל הביולוגי הגופני: "גבר" לעומת "אישה". ובהמשך ובאותה המגמה מתארות התפתחות של הזהות הגברית האירופאית ההטרוסקסואלית,  ומתעלמות משונויות תרבותיות, אתניות, גזעיות, מיניות או כלכליות.

 

 

 

Phillips, A. D., (2006). Masculinity, male development, gender, and identity: Modern and post modern meanings. Issues in mental health nursing, 27:403-423

חווית אבות לא משמורנים במרכזי קשר / אפרת שטרן

ינואר 1, 2011

 מרכזי קשר מהווים מסגרת בה הורים לא משמורנים מופנים בכדי לפגוש את ילדיהם במסגרת מוגנת ובטוחה. 80% מההורים הלא משמורנים המגיעים למרכזי הקשר הם למעשה אבות. אבות אלה נאלצים לפגוש את ילדיהם בתנאי פיקוח כבעקבות צו בית המשפט או בעקבות המלצה של לשכת הרווחה. החלטה שכזאת מתקבלת בעקבות פגיעה פיזית או מינית או נפשית של האב בילד, או חשד לכך, או בעקבות קונפליקטים חמורים בתהליך הגירושין, המהווים סכנה עבור האם או הילד בתהליך ההעברה של הילד בין שני ההורים. התנאים לעיל יכולים לבוא לידי ביטוי במעשה או בחשד העולה בעקבות תלונת האישה

בישראל קיימים כ 60 מרכזי קשר הממוקמים מחוץ ללשכות במבנים נפרדים , עובדיהם הם עובדים סוציאליים. משך המפגש הוא כשעה, בחדר טלוויזיה וצעצועים, כאשר העובד הסוציאלי צופה במפגש בעזרת מראה חד כיוונית.

אחת הסיבות להקמת מרכזי הקשר היא ההבנה לגבי חשיבות שמירת הקשר שבין האבות הלא משמורנים לילדיהם, מתוך דאגה להתפתחותם התקינה של הילדים. שטרן מביאה מחקרים המורים על כך שילדים להורים גרושים הגדלים שלא במחיצת אבותיהם סובלים מבעיות של דיכאון, חרדה, בעיות בזהות אישית ומינית, רמות נמוכות של הישגים לימודיים, בעיות התנהגות ובעיות חברתיות.

נתק של ילד מהורה לא משמורן יכול להחוות על ידו כנטישה, דחייה, ואקט של פגיעה נפשית . חוויות אלו מעודדות ליצירת מנגנוני הגנה מפני הכאב בדמות של פיצול "ההורה הטוב" מול "ההורה הרע", פיצול המעודד המשך ההתדרדרות ביחסים והחרפת הניתוק.

גירושין הינו אירוע חיים קשה ומלחיץ. המדובר במשבר הנושא שלושה שלבים, אקוטי שלב בייניים ושלב התייצבות. השלב האקוטי יכול להמשך מספר חודשים עד כדי למעלה משנה. גברים בשלב האקוטי של גירושין חווים משבר מגורים, משבר כלכלי, הרס הפנטזיה של אחדות המשפחה, ואובדנים בקשרים משפחתיים משמעותיים, המלווים ברגשות שליליים של כעס, השפלה, ייאוש, דיכאון, חרדה לחץ וקשיי הסתגלות. גברים בהשוואה לנשים, לאחר משבר גירושין מופנים יותר לטיפולים פסיכיאטריים, סובלים מדיכאון עמוק יותר, ומתאבדים פי חמש.

90% של מקרי הגירושין בישראל מסתיימים בקבלת משמורת של האם על הילדים. זהו אחד הגורמים לכך שאירוע הגירושין משפיע על הגברים באופן חריף יותר, אשר מאבדים בבת אחת את ביתם, משפחתם ותפקידם כהורה פעיל. אבות עומדים בפני משימה להגדיר מחדש את התפקיד ההורי "אב".

אבות חווים תהליך של אבל סביב אובדן האבהות האקטיבית. לחץ נוסף מתעורר כאשר בסכסוך הגירושין מעורבות תחושות של מאבק סביב הילדים, וחשד להסתה מכיוון ההורה הנגדי במטרה לנתק את הקשר עם האב.

מחקרים מורים כי בקרב 35% מכלל האבות הלא משמורנים וילדיהם אינו מתקיים קשר יציב ואף משובש באופן חמור. אבות רבים מאשימים את האם ב"חוסר רצון טוב" , דרך הפרעה ועד כדי הסתה.

המחקר של שטרן בוחן את חווית האבות הלא משמורנים את מרכז הקשר, הצפיות מעובדי המרכז, חוויות חיוביות ושליליות, יחסים עם עובדים סוציאליים ומערכת בית המשפט, והשפעת מערכות אלוט על הקשר עם האישה לשעבר והילדים. לצורך זה ערכה החוקרת ראיונות עומק עם 12 גברים מבאי מרכז הקשר. קושי מרכזי בתוקף של מחקר זה נובע מעצם העובדה כי החוקרת חקרה אבות תוך כדי שהותם במרכז הקשר.

תוצאות המחקר. חלק מהנחקרים ראו במרכז הקשר מקום עוין, המצר את צעדיהם ומגביל את הקשר שלהם לילדיהם, חלק לעומת זאת ראו במרכז הקשר מקום תומך ומכיל התורם לקשר עם ילדיהם. גברים רואים במרכז הקשר מקום של "אין ברירה". לאור זאת מצאה החוקרת תפיסה דיכוטומית. בקצה האחד גברים הרואים במרכז הקשר מקום עוין, "בית כלא", שמאפיין אותו פיקוח, האזנות, מעקב, שמירה ובחינה דקדקנית של התנהגותם. האבות מתארים מעצורים רגשיים בביטוי חופשי במגע עם הילד. בקוטב השני נמצאו אבות שמצאו במרכז הקשר מרחב מוגן, מקום המתקן ליקויים שנוצרו עקב משבר הזוגיות וחוסר האונים מול רשויות החוק. אבות דיווחו על תחושה של הגנה מתלונות השווא של בנות הזוג לשעבר.

מבחינה רגשית הראו האבות תמונה של הצפה רגשית. אבות הביעו געגוע וכמיהה לקשר עם ילדיהם. אבות דיווחו  על רצון להכרות ותיקון ביחסים עם ילדיהם. בהקשר של מרכזי הקשר אבות חשו מבוכה תסכול, כעס וכאב. מול דחייה של הילדים את אבותיהם, הרגישו האחרונים תחושות של כישלון, וחוסר אונים. מצב ההתראות במרכז הקשר נתפס כ"לא נורמאלי". אנשים דיברו על תחושות של זרות וניתוק. אבות העוברים מצב של ניכור הורי חשים דחייה מצד ילדיהם וביטול משמעותם כהורים. אבות לא משמורנים ככלל מתמודדים עם דילמות של סיפוק צרכים גשמיים מול חוסר בקשר פיזי או רגשי.

בשלב האקוטי של משבר הגירושין בכלל, ובמרחב של מרכזי הקשר בפרט, אבות מרגישים כי הם נמצאים בזירת הקרב על הקשר עם ילדיהם.

 

שטרן, אפרת. (2007). חווית אבות לא משמורנים. עבודת גמר המוגשת כמילוי חלק מהדרישות לקבלת תואר "מוסמך האוניברסיטה". הפקולטה למדעי הרווחה והבריאות, בית הספר לעבודה סוציאלית, אוניברסיטת חיפה.