Archive for דצמבר, 2010

ארבע תבניות תיאורטיות להבנת מגדר ודיכאון בקרב גברים

דצמבר 17, 2010

Addis טוען כי קיימות ארבע תבניות תיאורטיות בקרב חוקרי הדיכאון הגברי. בהמשך הוא מפרט כל מסגרת תיאורטית , מביא ממצאים תומכים וכן מבט ביקורתי:

  1. תיאורית ההבדל בין המינים מניחה כי דיכאון נמצא אצל גברים ונשים באופן זהה. ההבחנה בין גברים לנשים היא בינארית ותלויה פשוט במשתנה המין: גבר/אישה. מחקרים בפרדיגמה הזו בודקים את ההבדלים בין המינים ידי השוואה בין גברים ונשים על רצף של משתנים הקשורים לדיכאון. מחקרים לדוגמא מפרדיגמה זו מצאו כי  גברים יחוו יותר כעס או סימפטומים גופניים ופחות יחוו עצב. המיגדר אינו משתנה מרכזי, אלא הבדל במין הנבדק, אשר נושא השתמעויות לגבי אבחון, טפול, אפידמיולוגיה, התמודדות, ותגובה לטיפול. עצם הידיעה לגבי מין הנבדק, יכולה סטטיסטית לספק השערות לגבי הדיכאון שלו.Addis טוען במאמר זה שהשוואה ישירה בין החוויה של גברים ונשים, מגבילה מאוד את שאלות המחקר ובהמשך את הבנתנו את ההפרעה.  
  2. תיאורית הדיכאון הממוסך (מהמילה מסיכה) מניחה כי גברים רבים אשר נראה כלפי חוץ כי סובלים מבעיות אחרות, למעשה סובלים מדיכאון קליני אך מציגים סימפטומים שונים עקב נורמות מגדריות המגבילות אותם בביטויים האופייניים לדיכאון. הנורמות המערביות לגבי גבריות מדגישות אנטי נשיות, תחרותיות, הומופוביה, אפוק רגשי (סטואיזם), עצמאות, חוזק פיזי, הצלחה כלכלית ושליטה בנשים- קל לראות כיצד נורמות כאלו יכולות להשפיע על היכולת של גברים להביע דיכאון. למעשה הלחץ הנורמטיבי כנגד ביטויי דיכאון בקרב גברים, גורסת הפרדיגמה לא זו בלבד שגורמת להסתרתו של הדכאון מתחת למסיכה רגשית אלא אף תורמת להחרפתו ולהקצנת ביטוייו הרגשיים היחודיים לגברים. יש המציעים כי האפוק הרגשי (תסבול בשקט)אף משפיע על היכולת לזהות רגשות של עצב, אבל ואף דכאון בקרב גברים. חוקרים מציעים כי דכאון חבוי בקרב גברים יבוא לידי ביטוי בהתנהגויות הנחשבות  גבריות כמו מחלות גופניות ספציפיות, שימוש באלכוהול וסמים, אלימות במשפחה, קושי באנטימיות וחבלה עצמית בקריירה.
  3. תיאורית הדיכאון הגברי מציעה כי התוויות מגדריות משפיעות על חלק מהגברים לגבי האופן בו הם מגיבים ומביעים דיכאון- ויכולות ליצור זן חדש של  דיכאון המוגדר על ידי הביטויים הייחודיים שלו. תהליך החיברות מטיל הגבלות על גברים, אשר יוצרות לחצים התפתחותיים ותוך נפשיים. הגבלות אלו מציבות את הנערים והגברים בסיכון לחוות קשיים נפשיים כמו דיכאון, ולהגביל את גבי יכולתם להתמודד עם בעיות אלו. גבריות משפיעה על האופן בו גברים חוווים, מביעים, ומגיבים לדיכאון. מכוון שנורמות גבריות מעודדות פעולה (אקטיביות) ושוללות אינטרוספקציה, גברים בדכאון המושפעים יותר מנורמות אלו, צפויים להראות יותר סמפטומים חיצוניים. מכך נובע, שהנורמות המיגדריות הגבריות, מעלות את הסיכון של הגברים ללקות בדכאון, מורידות את היכולות שלהם להתמודד עם ההפרעה משפרצה, ומגבילות אותם בחיפוש עזרה.  תאוריית הדכאון הגברי טוענת שגברים יחושו צורה יחודית של "דכאון גברי", ולא רק דכאון חבוי (ראה לעיל). 
  4. תיאורית התגובה המגדרית היא תיאוריה כללית יותר הגורסת כי המגדר משפיע על האופן בו כולם – גברים, נשים ובעלי מגדר זה או אחר,  מגיבים ללחצים החל מחוויות שליליות ועד לאפיזודות של דיכאון קליני.

הגדרת המגדר לפי Addis

מגדר אינו הבדל ביולוגי בלבד, ולא מאפייני אישיות המשוייכים למין הגברי או הנשי, אלא מארג של תהליכים חברתיים, היסטוריים ופסיכולוגיים אשר יחדיו מעצבים אידאוולוגיות ונורמות המגדירות כיצד גברים ונשים צריכים להיות.

בהתאם להגדרת המיגדר הזו, תפיסות שונות של מיגדר משפיעות על מהלכי המחקרים ותוצאותיהם. מי שרואה במיגדר הבדל בין היות גבר לאישה רק באופן ביולוגי יחקור באותו האופן, לפי הבדלי המין, את הבטי הדיכאון בקרב גברים לעומת נשים. לעומת זאת מי שרואה במיגדר הגדרה רחבה חברתית המשפיעה על הפרט ומגדירה את מערך התגובות הלגיטימי לגברים לעומת נשים, בקונטקסטים חברתיים שונים, יסיט באופן תואם את הבנתו לגבי הסימפטומים והחוויה של הדיכאון בקרב גברים.

שאלות המחקר:

  • מה זה אומר למעשה לומר שדיכאון עלול להיות שונה בקרב גברים מסוימים?
  • במידה והמחקרים מראים הבדלים בסימפטומים הדיכאוניים אצל גברים בהשוואה לנשים, האם זה אומר בהכרח שהגורם הדיכאוני שמייצר את הסמפטומים גם הוא שונה?
  • האם ההפרעה הדיכאונית דומה בקרב גברים ונשים, אולם גורמי חברה ותרבות הלוחצים לכיוון של התנהגות תואמת מיגדר, אחראיים להופעת סימפטומים אלו ואחרים באופן פומבי?
  • האם גברים מסוימים חשים כי דיכאון אינו גברי ולכן מסתירים את ההפרעה מאחרים, ואולי אפילו מעצמם?
  • האם קיימת הפרעה ייחודית  אשר ניתן להגדיר אותה כ"דיכאון גברי"?
  • האם קיים רגש שלילי ייחודי למיגדר הגברי, אשר יוצר הפרעה ייחודית אשר אין לקרוא לה דיכאון כלל?

 Addis E. M., (2008). Gender and depression in men. Clinical psychology:science and practice. V15 n3, sept

מודעות פרסומת

דיכאון קליני בקרב גברים – מול דיכאון גברי?

דצמבר 16, 2010

דיכאון קליני הוא הפרעה נפשית אשר נתפסת כבעלת מאפיינים מיגדריים. אולם לא אחת המונח מיגדר במאמרים בתחום מצומצם להבדל במין גברים מול נשים, ואינו כולל הבנה ועיבוד של משתנים תרבותיים חברתיים כלכליים היסטוריים וכולי. סקירת מאמרים בתחום מגלה שמאמרים העוסקים בדיכאון גברי מעטים פי שלושה ממאמרים העוסקים בדיכאון בקרב נשים, אף על פי שהחוקר מציין שינוי מגמה זו בשנים האחרונות. מבחינה סוציו פוליטית, הוצאה של הגברים משדה המחקר, טוען Addis, דומה להוצאתם של אנשים לבנים ממחקרים המוגדרים כמחקרים אתניים. כאילו הגזע הלבן הוא הכלל ואינו גזע נפרד בר חקירה. כך, המילה מיגדר כמו המילה גזע מאבדות מהניטראליות שלהן ומהאובייקטיביות שלהן, ונמנעת הבנה שלימה כיצד מרכיב המיגדר פועל. במצב זה, התנהגות חברי הקבוצה הדומיננטית אינה נחקרת ונתפסת כ'נורמאלית' וכלא מושפעת מבחינה חברתית. כך במחקר הדיכאון, טוען החוקר, מיגדר שווה "של נשים". הדיכאון הגברי נותר עמום ולא נחקר תחת מעטה של נורמטיביות. (לתפיסה אלטרנטיבית למיעוט המחקר בנוגע לפגיעות הגברים ראה נחמי באום). הזנחה מחקרית זו מטרידה מארבע סיבות. 1. למרות שנשים מאובחנות פי שתיים מגברים כסובלות מדיכאון קליני , מחקרים בקרב האוכלוסייה הכללית מצביעים על שיעור גבוה של גברים לא מאובחנים, כך שהפער בין המינים קטן יותר. יתר על כן חוקרים וקלינאים מצביעים על נטייתם של גברים למסך (כמו לעטות מסיכה) את המופע הדיכאוני, ובכל להטות את השיעור המאובחן. 2. למרות שנשים עושות פי שניים ניסיונות אובדניים, לגברים יש סיכוי פי ארבע למות בעקבות מעשה אובדני. 3. גברים נוטים פחות לבקש עזרה נפשית פסיכיאטרית או עזרה בשירות הציבורי. 4. מסיבות שונות הטבע המיגדרי של בריאות הנפש בקרב גברים נותר לא נראה – סמוי.

 Addis E. M., (2008). Gender and depression in men. Clinical psychology:science and practice. V15 n3, sept

בנים לקראת גבריות: מחקר איכותני וכמותני

דצמבר 11, 2010

הפסיכולוגיה המסורתית רואה את ההתפתחות התקינה של בנים דרך מודלים של בריאות וכוח ומדגישה את התפתחותן של אוטונומיה, נפרדות ויכולת התמודדות אישית. כך בנים נדחפים טרם זמנם, לעיתים כבר מגיל ינקותי של 3-5, לנפרדות מהירה מידי, הכלה עצמית קיצונית וקשיחות. יש וקטיעה זו של התהליך ההתפתחותי בקרב בנים נושאת מאפיינים טראומטיים. תפקיד ראשי בהכנסתו של הילד הצעיר לתוך הסד הגברי נשמר למרכיב הבושה. החברה מחנכת את הצעיר להתבייש בהבעת רגשותיו, בהחצנה של חולשה וברצון לבקש עזרה.

ילד המביע רגשותיו זוכה לביקורת עצמית ולביקורת חיצונית כ'לא בוגר', 'לא מפותח' או לקוי ריגשית ולא גברי.

המחקר הנוכחי של pollack מנתח ראיונות מוקלטים של בנים נורמטיביים בני 12-18. 200 תלמידי ז'-יב', רובם ממעמד הבייניים, בצפון ארצות הברית. מטרת המחקר הייתה לתת 'קול' ולהעלות למודעות את קשייהם של בנים נורמטיבים, אשר נותר דומם בשל 'הקוד הגברי' הכפוי עליהם (עלינו) החוקר מגדיר את המערכות החברתיות כמסוכנות לבריאותם הגופנית והנפשית של הבנים, באשר הן מובילות בנים לכשלון לימודי, דיכאון, אובדנות, בדידות חברתית ואלימות.

בנים במשבר

בנים בחברה המערבית נמצאים בצרה,  גם אם נראה כלפי חוץ שהם 'נורמליים'. ההשגים הלימודיים שלך הבנים נמצאים בירידה בהשוואה לשנים קודמות, ובהשוואה להשגי הבנות. בנים רבים מאובחנים כבעלי ערך עצמי שביר, ושיעורי הדיכאון ומעשי האובדנות בקרב אוכלוסיה זו, נמצאים בעליה מתמדת.

בקליניקה, בנים הנמצאים בטיפול, בדומה לנערות בטיפול, מדווחים על עצבות, בידוד, מצוקה, ופגיעות ויאוש, אלא שאצל בנים, למרות כאב נפשי עמוק,  רגשות אלה פחות נחשפים ולעיתים לא מזוהים כלל. מבחינה חיצונית נער יכול להראות שמח, פעיל וחסין אולם בתוך תוכו לחוות כאב נפשי עמוק, לחוש בודד, מפחד ומיואש. מראה זה יכול לתעתע בהורים כמו גם באנשי מקצוע.

לחברה יש מערכת של ציפיות הנכפית על בנים ללשאת את העליות והמורדות בחיים באופן עצמאי, ללא החצנה של ביטויים רגשיים, להסתיר את הכאב באופן מאופק ומעל לכול להמנע מהתנהגות אשר תגרום בושה להם ולמשפחתם.  קווי המתאר המיגדריים הנוקשים, כותונת הכפייה המיגדרית לפי pollack, דוחפת בנים רבים להסתרה של תשוקתם לאהבה וקשר, ולבניית חומה בלתי נראית אך גם בלתי חדירה של קשיחות, מסביבם. החוקר קורא לה ה'פוזה הקולית'-' cool pose' .

בנים נכשלים

נוצר פער מיגדרי חדש, שבו הבנים בתחתית, מבחינה אקדמית, מעמדית וריגשית. כאשר תלמידי כיתות ח' נשאלו לגבי עתידם, בנות בתדירות כפולה הביעו תקווה לקרירה בניהול, קריירה מקצועית או קריירה בתחום העסקים. לבנים יש קשיי הסתגלות גבוהים יותר במערכת החינוך, סובלים פי חמש מהיפראקטיביות, ונוטלים 71% מכלל ההשעיות מבית הספר. בנים מגלים קושי רב יותר בתחומי הקריאה והכתיבה, כישורים הדרושים ליכולת ההבעה הריגשית, ובכך ממשיכים להיות נידונים להבעה בפעולה – acting out.

בין הגילאים 15-24 גברים צעירים בארצות הברית, בעלי סיכוי פי 4 ליפול קורבן לרצח ביחס לנשים בנות גילם, ובעלי סיכוי פי 5 להרוג את עצמם – להתאבד.

גם כיום, בתרבות המערבית העכשווית בנים, נערים וגברים, ממשיכים להיות מוצגים כחסרי מודעות פסיכולוגית, אטומים רגשית וכיצורים מסוכנים.  אולם מטפלים קליניים מראים תמונה הרחוקה מדיעה סטראוטיפית זו, כאשר התנאי לחוויתם השונה הוא טיפול ידידותי להוויה הגברית.  במרחב פרוגברי מתאפשרים רגעים של עצב, פחד, ודאגה לקשרים של הגברים המטופלים עם הסובבים אותם.

מערך המחקר

המשתתפים עברו מערך של שאלונים: ערך עצמי, שאלון עמדות בנוגע לשיוויון בנים/בנות, נשים/גברים, עמדות פנימיות לגבי תפקידי מיגדר, מבחן השלכתי מבוסס TAT הבוחן עמדות לא מודעות ורגשות ביחס לאחרים, לעצמי וליחסים ולבסוף מבחן הבודק דיכאון ורגשות עצב של Beck ועמיתיו.

החלק האיכותני של המחקר התבצע בראיון אחד על אחד חצי מובנה אשר עודד את הבנים להשמיע את קולם האוטנטי, את מחשבותיהם ואת רגשוותיהם האמיתיים, אשר אינם משתפים אותם עם אחרים בדרך כלל.  חמישה נושאים המראיין ניסה לכסות במהלך הראיון: 1. מידת החיבור הריגשי לאמא לאבא, למשפחה המורחבת, ידידות עם בנים ובנות, שימוש בדיבור ושימוש בביטויים פיזיים לשם הבעה ריגשית,  במהלך קשר בינאישי. 2.באיזה אופן ביטויים של רגש משפיעים על הערכה העצמית של הנבדק? קשרים רומנטיים, קונפליקטים בינאישיים, כאב ריגשי, גבריות והחשש להיות מובך על ידי חברים. חוויות של התגרויות, תוקפנות ואיומים. ולבסוף מיניות ואוריינטציה מינית. 3.איזו עיצה היו נותנים לבנים צעירים מהם לגבי שימור השלמות והזהות שלהם. 4.איך הם מטפלים ברגשות מורכבים כמו בושה, פגיעות, כעס ועצב. 5. תפקיד הספורט בחייהם, המאמנים והגיבורים בחייהם, והסיבה להערצתם. בהמשך נערכה שיחה פתוחה.

השערות המחקר: 1. הנערים במחקר יביעו רגשות לא מודעים של כאב רגשי הקשורה למושג שתבע הכותב pollack: "טראומה של נפרדות טרם זמנה". לדבריו, בקליניקה, גברים  מביעים רגשות קשים אשר מקורם בילדות הצעירה הקשורים לאופן בו נידחפו על ידי החברה "להסתדר בעצמם", על ידי ניתוקם מתמיכתה והגנתה של האם (והאב), בגיל צעיר מידי , לרוב לפני גיל בית הספר, על ידי העמסה של רגשות אשם על בנים אלו במידה וניסו לשוב ולהצמד להוריהם. במחקר שיערו החוקרים כי יבואו לידי ביטוי רגשות של בדידות וחוסר שייכות אשר מקורם ב"טראומת הניפרדות טרם זמנה".

2. שיערו כי למרות שבנים יביעו חוויה של ערך עצמי נורמלי, בהתאם גם למחקרים קודמים, מתחת לפני השטח יופיעו ביטויים של חוסר בטחון עצמי, ושפער זה בין הביטויים החיצוניים ולפנימיים יהיה מתאם עם ערכים של דיכאון ברב בני המדגם.

3.בהנתן הקוד הנוקשה של  הגבריות , והמערכת החברתית הכופה אותו ומענישה על הפרתו, ציפו החוקרים כי בנים יביעו אמביוולנציה לגבי מילוי הקוד הגברי והתפקידים הכרוכים בו ותופיע התנגדות לתהליך "ההפיכה לגבר". בעיקר לנוכח העובדה כי החברה השתנתה כל כך ביחס לנערות ולנשים, ובכך יוצרת לחץ חברתי על הבנים להיות פתוחים ופגיעים ובאותו הזמן באופן מסורתי להיות קשוחים, "גברים". המחקר שיער כי הבנים יהיו מבולבלים לגבי השאלה מהי "גבריות" בימנו?

4. החוקרים שיערו, שהבנים יציגו התנגדות יחודית לחוקי החברה לגבי התנהגות גברית וגבריות בכלל. ההשערה גרסה כי בחדרי חדרים במהלך הראיונות האישיים, הבנים יאפשרו לעצמם לבטא רגשות התואמים ליחסי חברות עם בנים ובנות אחרים, רגשות אהבה, ויחס אמפטי במידה דומה לאמפטיה נשית, אולם באמצעות עמדות ומנגנונים התנהגותיים שונים.

תוצאות המחקר איששו את ההשערות. בנים חשים קונפליקט עמוק לגבי הצפיות החברתיות ל"גבריות". ככל שהם מתבגרים, קונפליקט זה מחריף, והם חשים נאלצים להסתיר בילבול זה על ידי החצנה של בטחון עצמי "מזויף" שאינו תואם את תחושתם האמיתית, כאשר התוצאה היא עליה ברמת העצב. לבנים יש דאגה עזה לגבי תהליך ההתבגרות. הם רואים את ה"גבר" כמי שעובד לפרנסתו בעבודה לא מתגמלת, מבודד מבחינה חברתית וגם משפחתית, לא מאושר ומאוכזב. למרות חזות חיצונית שהם מראים של שימחה וסיפוק, הנבדקים במחקר בכל הגילאים הביאו תחושות בדידות וניכור.

 תוצאות המחקר ודיון

מספר זעום, 15% של הבנים הביעו רגש חיובי בנוגע לעתידם כגברים. נמצא קשר בין דיכאון לבין דימוי עצמי נמוך. נמצא כי בנים אשר דיווחו על לחץ למלא תפקידי גבריות מסורתיים, הראו תוצאות גבוהות יותר של דיכאון. במחקר זה בנים דיווחו על כאב נפשי חריף ונרחב, בניגוד למחקרים אחרים בתחום, לדעת החוקר, מכוון שמחקר זה פתח פתח לחקירת תכנים השלכתיים – לא מודעים. תכנים רגשיים אשר אצל בנים עוברים הסתרה  בסביבת בני גילם, ובמידה והם נשאלים באופן ישיר. אוששה ההשערה כי הבנים יציגו ערך עצמי נמוך חבוי, אשר יהיה בקשר מיתאמי לרמות של דיכאון. בהמשך נמצא גם קשר בין גיל הבנים לבין ערך עצמי 'מזויף', מדד המתקבל במבחן הערך העצמי בסולם 'שקר'. ככל שבנים מתבגרים יותר בשנים, ומתקרבים יותר להיותם גברים, הם חשים, לפי המאמר יותר בילבול לגבי זהותם, האם הם גבריים במידה מספקת, ועד כמה חבריהם מקבלים ומחבבים אותם. מכוון שרגשות אלה מתעצמים בגיל ההבגרות, בנים בוגרים יותר נוטים להציג אישיות שמחה יותר, בטוחה יותר, ואופטימית יותר, כאשר במציאות הם עלולים להיות עצובים, לא בטוחים, וחרדים מפני הבאות. החוקר טוען כי התופעה נובעת מלחץ גובר והולך להסתיר רגשות של עצב ופגיעות ככל שהבנים מתבגרים. בלב החרדה של הבנים עומדת הדאגה לגבי גבריותם. הבנים של ימינו, לפי המחקר מחוברתים למלא תפקידי מיגדר מסורתיים אולם במקביל מחונכים לתמוך בחוקים החברתיים ה'חדשים' הנובעים מרעיונות לגבי שיוויון בין המינים. הבנים הביאו תחושות של בלבול סביב מערכי הערכים הכפולים. בילבול זה החריף ככל שגיל הנבדק היה גבוה יותר.  ממצא מעניין נוסף, נוגע למתאמים שנמצאו בין בנים אשר נטו לתת תשובות המצביעות על תפיסת תפקיד מגדרי מסורתי – מצ'ואי לבין מדדים גבוהים בדיכאון ודימוי עצמי נמוך.

 

Pollack  S. William, (2006). The "war" for boys: Hearing "real boys" voices, healing their pain. Professional psychology: Research and practice, 37, 2, 190-195.

אבל גברי בעקבות גרושין

דצמבר 1, 2010

דר באום טוענת כי גברים חווים אובדן במצבי גירושין לא פחות מנשים, אלא שקיימים הבדלים באופן הביטוי החיצוני לסבל הגברי. את אופני הביטוי של האבל הגברי,  עובדים סוציאליים ומטפלים רבים אחרים כמו מטפלים משפחתיים, יועצים ומגשרים נוטים שלא לראות. 

גברים לפי באום, נבדלים מנשים  בתהליכי האבל בשלוש סוגיות, התואמות לשלוש שאלות: 1. מתי הם מתאבלים? 2.איך הם מתאבלים? 3. על מה הם מתאבלים?

עיתוי האבל על משבר הגרושין אצל גברים

בשלב הראשוני גברים מראים יותר איפוק, יותר שליטה עצמית, רוב הביטויים הרגשיים בשלב זה מתועלים לכעס. רגשות פחות מוחצנים כמו צער, עצב ומצוקה יבואו בשלב שני ויתעצמו לאורך שנתיים לאחר המשבר.באום מצטטת מאמרים הטוענים כי נשים חוות סמפטומים של לחץ טרם ההחלטה הסופית להתגרש ואילו גברים חווים סמפטומים דומים יותר לאחר הגירושין בפועל.

ביטויי האבל הגבריים

גברים מביעים את יגונם בדרכים פחות מוחצנות ויותר עקיפות. גברים נוטים לחוות רגשות אשם ברמה גבוהה יותר ביחס לנשים. גברים נוטים לפתח סממנים גופניים כמו כאב, אובדן תאבון, תשישות ועלייה בלחץ דם, וכמו כן נוטים לפתרונות של נטילת חומרים פסיכואפקטיביים (אלכוהול, סמים)

נושאי האבל

גברים מתאבלים פחות על אובדן הקשר עם בנות זוגם. האבל הגברי ממוקד באובדן הילדים. נושאים נוספים לאבל הגברי בעקבות גירושין הם אובדן המרחב הבייתי, ושגרת חיי המשפחה טרם המשבר.

גברים חווים לחץ נוסף בעקבות ההרעה במצבם הכלכלי לאחר הפרידה. המדובר בלחץ נפשי המביא למצבי מצוקה, חרדה ודכאון.

המאמר המקורי של דר נחמי באום: חברה ורווחה, 2006 כ"ו, 2

 המגדר הנאלם